"מלחיץ? קשה לתאר כמה"

לבנת טבוך לוי מתרוצצת בין עבודה כמדענית לבין ניסיון למצוא סידור זריז לילדה

/CorpResponsibility/PublishingImages/Teacher/poster_18.jpg
לבנת טבוך לוי מתרוצצת בין עבודה כמדענית לבין ניסיון למצוא סידור זריז לילדה
לכתבות נוספות

​לבנת טבוך-לוי (34) עובדת בטבע כבר תשע שנים, מאז שהשלימה את התואר הראשון במדעי החיים. במסגרת עבודתה במחלקת פארמקוויג'ילנס ובטיחות החולה, יש לה שני תפקידים: היא גם חלק מצוות האחראי לפקח על פעילות הניטור של תופעות לוואי בסניפי טבע ברחבי העולם, וגם אחראית על האינטגרציה של פארמקווג'ילנס עם חברות תרופות שנרכשו על-ידי טבע .


בין לבין, הספיקה להתחתן עם אלעד, איש היי-טק, לסיים תואר MBA בניהול ביו-רפואי וללדת את מאיה (4) ואת מתן (1.5). לפעמים היא חוזרת לביתה ברמת השרון אחרי שהילדים כבר נרדמו, אבל את העבודה היא לא הייתה מחליפה בשום אופן. כך נראה אחד הימים הארוכים שלה בתקופה האחרונה – יום בחיי מדענית.


06:30 אני קמה מהמיטה ועוזרת לאלעד לארגן את הילדים. הוא לא ממש יודע לעשות צמה או לבחור גרביונים. בין לבין אני מספיקה לשתות קפה, לאכול משהו, להכין סנדביצ'ים לכולנו ואפילו לחתוך לי ירקות לעבודה. אלעד ייקח את הילדים לגן.

 




07:20 יוצאת לעבודה. את 20 דקות הנסיעה מרמת השרון לפתח תקווה אני מנצלת לשיחות טלפון עם אימא שלי ועם אחותי. הרי אין סיכוי שאצליח לדבר איתן אחר-כך.


07:40 אומרת שלום לכולם, כי המשרד שלי נמצא בחדר האחרון במסדרון. בזמן הקפה אני מנסה למצוא לבת שלי סידור אחרי הגן, כי לא אספיק לקחת אותה היום. יש! הצלחתי לארגן לה ביקור אצל חברה.


08:30 אני פותחת חמ"ל במשרד. היום מתחילה ביקורת רגולטורית באחד מסניפי טבע בעולם. מדי פעם אני נוסעת בעצמי לביקורת באחד הסניפים, אבל היום גורם חיצוני מבקר אותנו ואני עובדת מהארץ בשלט רחוק. המפקח ירצה לראות מסמכים ואסמכתאות כדי לוודא שאנחנו עובדים לפי החוק, וכל הבקשות שלו עוברות דרכי. מלחיץ? קשה להסביר עד כמה. אני עוברת על מיילים שוטפים, ובאותו זמן מחכה לעדכונים לכשתתחיל הביקורת.


11:00 אני מתחילה ועידת וידאו עם עמיתים מיחידת הפארמקוויג'ילנס  בזאגרב, קרואטיה. זה קשור לתפקידי כאחראית על האינטגרציה. אנחנו דנים על התאמת הדו"חות התקופתיים של טבע בנוגע לתופעות לוואי לנהלים הרלוונטיים.


11:30 באמצע הישיבה מגיעה בקשה ראשונה של המפקח: הוא רוצה שנגיש לו דוח על מקרי ההיריון בקרב נשים שנוטלות את התרופות שלנו. אני עוזבת הכל ומתחילה לטפל בדו"ח ביחד עם אנשים במחלקה שאחראים לנושא. ארוחת צהריים? אין לי סיכוי להגיע היום לחדר האוכל. מזל שהבאתי אוכל מהבית. כן כן, כך נראה יום בחיי מדענית.


13:30 עוד בקשות של המפקח זורמות אליי, ואני עובדת במהירות על מנת להעביר דו"חות נוספים. בינתיים זורמת אליי בקשה קצת אחרת: מהגננת של מתן. לילד יש חום, וצריך לאסוף אותו מהגן. אני שומעת, ומרוב ייאוש צוחקת. הרי אין טעם לבכות. גם לאלעד יש יום לחוץ. מזל שיש לנו מושיע לאומי: סבא אריה הפנסיונר, אבא של אלעד. הוא יטפל במתן, ואני ממשיכה עם הדו"חות.


14:30 פתאום המפקח רוצה מידע שקשור לתפקידי כאחראית לאינטגרציה. הוא מראיין אותי בטלפון על הליך התאמת הדו"חות שעשינו במסגרת רכישת חברה קודמת על ידי טבע . אני דרוכה אבל בטוחה בעצמי ובמקצועיות שלנו בטבע.


17:30 המפקח סיים את יום עבודתו. אפשר לנשום לרווחה, אבל רק זמנית: הביקורת נמשכת שבוע שלם. אני מתאמת ישיבת סיכום יום עם הצוות בחו"ל ושולחת סיכום כתוב למנהלות שלי.

18:00-21:00 אני ממשיכה לעבוד על בקשות שהמפקח השאיר לנו למחר ועל דו"חות מוכנים שאני אמורה לשלוח לו. בערב אנחנו מזמינים לארוחת ערב פיצות, אבל אני עומדת בפיתוי. עדיף לאכול בבית.


21:00 מגיעה סוף סוף הביתה, שם אני מוצאת בעל שצופה במשחק כדורגל ושני ילדים ישנים. אני אוכלת ואפילו מצליחה להחליף כמה מילים עם אלעד. נקיפות מצפון על זה שלא הספקתי לראות את הילדים? ברור, בייחוד כי מתן חולה. אפצה אותם כשאצא מוקדם בימים אחרים. ביום פחות עמוס הייתי רואה סדרה בטלוויזיה, נגיד Suits, אבל היום אין סיכוי שאצליח. ב-22:00 אני כבר במיטה. מחר שוב במשרד.

 

לכתבות נוספות >

אולי יעניין אותך גם: