"רוצה לעזור לחולים כמו אבא שלי"

זודיטו מולה, בת 16 מיוקנעם, חולמת להיות רופאה וכבר זכתה בתחרות המצאות ארצית

/CorpResponsibility/PublishingImages/Teacher/poster_27.jpg
זודיטו מולה, בת 16 מיוקנעם, חולמת להיות רופאה וכבר זכתה בתחרות המצאות ארצית
לכתבות נוספות

​שימו לב לרעיון הבא: שעון שמזהה באמצעות חיישן מתי עומד להתרחש התקף רעידות אצל חולה פרקינסון, ומזרים באמצעות משאבה שמחוברת אליו ולגוף החולה חומר שנועד להקל על ההתקף.
נשמע מבריק? גם בתחרות ארצית שהתקיימה לאחרונה בין תלמידות תוכנית "סודקות את תקרת הזכוכית" חשבו ככה. בתחרות התמודדו נערות מבתי הספר השונים בהן פועלת התוכנית, שנערכת בשיתוף חברת טבע. הקבוצה של זוודיטו מולה בת ה-16, תלמידת אולפנת נווה שרה הרצוג בבני ברק, זכתה במקום הראשון – בזכות פיתוח הרעיון למכשיר המיוחד לחולי פרקינסון.

זוודיטו שקדה על הרעיון יחד עם שתי תלמידות נוספות, אופיר שוורץ ושירה לביא, בהנחיית מדעניות וחברות המחלקה המשפטית של טבע. "במהלך התחרות הראינו במצגת את ההמצאה שפיתחנו. מאוד התרגשתי ופחדתי לעשות טעויות. כשהודיעו שניצחנו, לא האמנתי שזה קורה. רק אחרי שסיפרתי להורים שלי וראיתי כמה הם גאים בי, התחלתי לעכל את ההישג שלנו".
זוודיטו ("כתר" באמהרית), שמתגוררת עם משפחתה ביוקנעם ושוהה במהלך שנת הלימודים בפנימיית האולפנה, לומדת במגמת ביו-רפואה ושואפת להיות רופאה בעתיד. היא עלתה לארץ מאתיופיה לפני עשר  שנים עם הוריה וארבעת אחיה. "אימא שלי עובדת בניקיון ואבא שלי לא עובד בגלל מחלה שהוא סובל ממנה", היא מספרת. "הקליטה בארץ הייתה יותר קשה להם מאשר לנו הילדים, והם עדיין לא מדברים טוב את השפה ולא רכשו השכלה אקדמית. למרות זאת, הם מאוד מעודדים אותנו להצליח בלימודים ולשאוף להגיע רחוק. הם תמיד אומרים לי: 'אם תשקיעי, תצליחי'. אני רואה כמה הם מתאמצים בשבילנו, ולומדת מהם הרבה. הם דואגים לי ולאחים שלי יותר מאשר לעצמם ולא מראים לנו כמה קשה להם. למדתי מהם לא לוותר גם כשיש קשיים, ושאפשר להתגבר על כל מכשול".

"תמיד אהבתי ללמוד"
לתוכנית "סודקות את תקרת הזכוכית", שמעודדת מצוינות של נערות בתחום המדעים, הצטרפה זוודיטו בשנה שעברה כשהייתה בכיתה ט'. היא עשתה זאת בהמלצת צוות האולפנה, שזיהה את משיכתה למדעים ואת הפוטנציאל שלה בתחום. "תמיד אהבתי ללמוד", היא מספרת. "בכיתה ה' הבנתי שאני רוצה להיות רופאה. אני חושבת שזה קשור גם למחלה של אבא שלי. הוא לוקח כמה תרופות שונות ביום ואני רואה כמה הוא סובל. הבנתי שאני רוצה לעזור לאנשים כמוהו"

ההשתתפות ב"סודקות" חיזקה עוד יותר את נחישותה לפתח קריירה ברפואה. "למרות העידוד שאני מקבלת מההורים, יש לי גם חששות שאולי לא אצליח להשיג את מה שאני רוצה", היא מתוודה. "אני מרגישה שלפעמים אנשים מפקפקים ביכולת שלי ולא מעריכים אותי מספיק כי באתי מאתיופיה ויש לי צבע עור שונה משלהם. אני חושבת שיש אנשים ששופטים אותי מבחוץ ולא על סמך מי שאני בפנים. לכן זה עזר לי מאוד כשפגשנו מדעניות ומשפטניות של טבע שעזרו לנו להתאמץ ולא לוותר. היום, כשאני מרגישה קושי או פחד אני מפעילה את הדמיון ורואה את עצמי מצליחה". את השתתפותה בפרויקט בנושא הפרקינסון מגדירה זוודיטו כגולת הכותרת של חוויותיה ב"סודקות" וכהתנסות מרגשת במיוחד.

היא מספרת: "כל בית ספר עשה פרויקט בנושא אחר, ואצלנו בחרו את מחלת הפרקינסון. את הרעיון של השעון והמשאבה פיתחנו בעזרת מחקר שעשינו.
חיפשנו מידע באינטרנט ופנינו למורים שלנו עם שאלות בנושא. הבנתי כמה כיף לחקור ולגלות דברים חדשים. לפני זה בכלל לא ידעתי מה זה פרקינסון, ועכשיו אני יכולה לספר בפירוט על המחלה, כמו למשל שהיא נגרמת בגלל מחסור בדופמין- חומר כימי שמופרש בגוף שלנו ומשפיע על מערכת העצבים. המכשיר שפיתחנו אמור להזרים דופמין לחולים שעומדים לעבור התקף".

זוודיטו מספרת שההשתתפות בתוכנית "סודקות" חיזקה אצלה את ההבנה שלעיתים נשים נתקלות בקשיים לממש את עצמן בתחום המדעים, בשל גורמים חברתיים. היא עצמה לא נתקלה לדבריה בזלזול על רקע מגדרי, בייחוד לא במשפחתה. "אין דבר כזה אצלנו יחס שונה לבנים לעומת בנות", היא מסכמת. "ההורים רק מדגישים לנו שהכי חשוב שנישאר מלוכדים ונתמוך אחד בשני".
 

אולי יעניין אותך גם: