27 נוב 2018

שביל הזהב להתמודדות עם מיגרנה כרונית

כמו תמיד, ברגע שאף פעם אינו מתאים, המיגרנה מופיעה. בעודי מארחת חברים לארוחת צהרים חגיגית, כשצל ורוח חמימה של קיץ מנשבת מעל ראשי, חשתי כאב עמוק בעין הימנית. לאחר כמה דקות הכאב הפך לדוקרני. הסטתי את עיניי לכיוון השולחן בתקווה שאור היום יכהה ולו במעט וכך גם הכאב. הכאב לא רק שהתמקד, אלא גם גרם לעפעפיים שלי להתנפח, להכביד על שרירי הפנים ולגבות - להתכווץ וליצור את הקמט העמוק שביניהן. בנקודת הזמן הזו, כבר לא יכולתי להתעלם מקיומו. ידעתי שאלה הם זרזיפי התקף מיגרנה שעשויים להתפתח.

1 ינו 0001 | זמן קריאה ממוצע: 5 דקות

קוראים לי פזית, אני בת 45, נשואה באהבה ואם לשתי בנות בוגרות שמסבות לי גאווה רבה. אני בעלת תואר ראשון בספרות משווה, תואר שני במידענות ובספרנות והייטקיסטית לשעבר. התפקיד המשמעותי האחרון שביצעתי בהייטק היה ניהול הקניין הרוחני של הארגון. ויתרתי עליו לטובת השליטה במיגרנה.  בחרתי לנצל את הרקע שלי במידענות בתחום העסקי, לטובת המשך מעקב והתנסות בפתרונות לטיפול במיגרנה.

המיגרנה הראשונה שלי הופיעה בגיל העשרה. היא אובחנה במהלך השירות הצבאי, הופיעה כהתקף חד פעמי מידי חודש. החל מההריונות היא לבשה צורות חדשות. בהדרגתיות, מאז ועד היום, מספר ההתקפים בכל חודש גדל, משך ההתקפים התארך, עוצמת הכאב עלתה, התופעות הנלוות והטריגרים להתפרצות - התרבו.

אני נקראת פזית על שם סבתי ז"ל זהבה (חריסולה ביוונית). בחרתי במשמעות השם שלי - זהב - כסימן מסחרי לסיפור הניצחון שלי. יצרתי "שביל של זהב"- אוסף כלים להתמודדות עם המיגרנה המאפשר לי להתעלות מעל המיגרנה ולחיות באושר. שביל הזהב שלי הוא שליטה מירבית על החיים לצד המיגרנה.

כך אני מנסה למנוע מיגרנה


למדתי שהמיגרנה שלי מתרגמת מצבי קיצון כאילו הם באגים בתוכנה. בהייטק, כבודקת תוכנה לא רק שזיהיתי באגים, גם שיחזרתי רצפים של פעולות שמובילים להתנגשויות. כמנהלת תמיכה טכנית, פיתחתי במקרים רבים פתרונות עוקפים לבאגים שלא נמצא להם הפתרון. פתרונות עוקפים הם ההתמחות שלי...


חלל שאין בו תחלופת אוויר, או מצב של טמפרטורה גבוהה, לחות גבוהה ואור השמש היוקדת הם טריגרים משמעותיים להופעת המיגרנה אצלי. לא תמיד אני יכולה להימנע מחשיפה אליהם ולכן אני מתכוננת מראש. אז מה אני עושה?

  • לובשת בגדי כותנה רחבים כדי להקל על רמת הרגישות של העור
  • מרכיבה משקפי שמש בעלי עדשות גדולות וכהות במיוחד, כדי לצמצם את החשיפה לאור
  • יושבת במקום מוצל, וכשלא ניתן אני חובשת כובע רחב שוליים
  • מנסה להימנע מאכילה ובכך מקדימה תרופה למכת הבחילות וההקאות שעשויה להתרחש
  • נלחמת בסממני המיגרנה, בעצבנות, ברעב ובצמא, באמצעות שתיה קרה ומרובה של מים ובמקרה שלי גם קפה  קפוא עוזר

כך אני מתמודדת עם התקף מיגרנה 


קמתי ממקומי בחשאי. 'ערקתי' למטבח. ניסיתי את מזלי בשתיית קפה עם קרח, אחר כך באכילת כדור גלידה, בהפניית גופי למשך דקות ארוכות מול מזגן שמכוון ל 16 מעלות ואל מול מגירת מקפיא פתוחה. כשכל אלה לא סייעו, ניסיתי את השיטה של תנועתיות יתר 'שהרי המטבח מבולגן', אחר כך את השיטה של האטה יתרה, 'שהרי נכון לשבת ולבדר את החברים'. מאום לא קרה. עוצמת הכאב נותרה כשהייתה. בשלב הזה הייתי מרוצה משום שההתקף לא התפתח. במהלך השעות הבאות, שבתי להשתמש בשיטה של תנועתיות יתר, 'שהרי יש לסדר ולהשיב את הבית לקדמותו'... אחר כך נהניתי משיטת המקלחת הקרה בשילוב שמפו מנטה שמרגיע כל חלקה שמתלקחת. לבסוף החשכתי את חדר השינה שלי, סגרתי את הדלת כדי לזכות בשקט, שכבתי במיטה, עצמתי את עיניי ונחתי.

ברגע הזיהוי של ההפרעה החושית, אני מתמודדת בחשאי. הסיבה לכך היא הצורך בשלווה. למורת רוחי המיגרנה הופכת ל'עסק' גם של הסובבים אותי, שכן עם התפתחותה סממנים נראים על פני ובהתנהגותי. לא נוח לי להיות זו שמדאיגה ושדואגים לשלומה, זו שבסבלה מעציבה את אהוביה ובעיקר -זו שנתמכת במקום תומכת. אז מה אני עושה?

  • מתרחקת באופן זמני מהסביבה כדי לטפל בחוסר השקט שלי.
  • מפעילה את הגוף כדי להכניס יותר חמצן לגוף על ידי פעילות אירובית מתונה (הליכה מהירה בחוץ או על הליכון). למדתי שפעילות אירובית מואצת ובאותה מידה גם פעילות אנאירובית מגבירות כאב.
  • מצננת את הגוף כדי "להקפיא את הכאב" על ידי אכילה ושתייה של מזונות קרים וקפואים, הנחת קרחונים על נקודת הכאב ורחצה במקלחת קרה עם שמן מנטה שמרגיע אותי.
  • נמצאת במיטה בחשיכה, בדממה ובמנוחה מקסימלית כך שהכאב פועל ללא התנגדות שגוררת האצה שלו.
  • שותה המון מים כדי להימנע מהתייבשות ותה מנטה עם סוכר.
  • משתדלת לאכול פרוסת לחם או מעט אורז במהלך היום כדי להרגיע את הבחילות.
  • מפעילה את גלגלי החשיבה בערך מוחלט של ריכוז. למדתי שזו יכולת ייחודית שמתאפשרת דווקא במצבי קיצון של השבתה. רמת ריכוז גבוהה שומרת על הרצון להמשיך את הדרך אחרי ההתקף.
  • מתכננת פעולות שאבצע מיד עם סיום ההתקף, נזכרת בבעיות שגרתיות של החיים ומגדירה דרכי פתרון, מתכננת חוויות מהנות ורוקמת חלומות לעתיד.
  • כשההתקף מתחיל לתת אותות של סיום, אני כותבת בחשיכה על גבי מסך מובייל מוחשך את המחשבות שצצו, מסכמת את ההתקף בתובנות חדשות ואף מזמינה את בני ביתי לחדר כדי שאחוש אותם מחדש.

בשעות הערב, יצאתי מהחדר הסגור כשבאפי עלה ריח חריף של אבטיח ומלון טריים שבדיוק נחתכו. הקרירות שדמיינתי בלשוני מנעה ממני להתאפק. זו הייתה נגיסה אחת ומאוד מיותרת שגרמה לבחילה. כמובן שהאשם היה במיגרנה שהתלקחה. אם לא הייתה זאת הנגיסה, היה זה חוש הריח שהתחדד והוביל לבחילה אחרי כמה דקות. בכל אופן זה היה הרגע שבו הזרזיפים התפוגגו והתחלפו במטר כבד של בחילות. הבחילות הובילו להתכווצויות בבטן וההתכווצויות - להקאות. באותו זמן ממש, הכאב התעצם באזור הצוואר הימני וכיסה כל חלקה טובה בפניי הכואבות. יומיים ומחצה של התקף חלפו במיטה בעצלתיים עם שלל 'מתנות' של מיגרנה.

- ומה קרה בפעם הקודמת של התקף המיגרנה? אותו הדבר רק אחרת. האירוע אחר, מיקוד הכאב אחר, אך משך התקף ועוצמתו דומים.

כך אני מתפקדת ללא התקף מיגרנה

  • חיה חיים בריאים ומאושרים. אני יודעת להעריך את הטוב, למצות אותו, לשאוף אליו ולהחזיק בו זמן ממושך יותר. אני יודעת שזכיתי במודעות הזו בזכות האופי הייחודי של חיי. המעטים שזוכים בה הם בדרך כלל אנשים מבוגרים ממני בהרבה, כאלה שעברו חוויות חיים מטלטלות.
  • צועדת תמיד קדימה וכמעט שנמנעת מלשאול את עצמי למה עבודה בהייטק ועבודה בכלל הם חלום שנגמר.
  • מנהלת חיי משפחה וחברה ביתר רגישות וסובלנות מבעבר, שהרי משאב הזמן ומשאב הפניות הנפשית עומדים לצידי.
  • פועלת למען החיזוק הפיזי והנפשי של גופי בעזרת פעילות ספורטיבית מתונה. הספורט משמש אותי כתרופה טבעית ואני מודה שאלמלא המיגרנה לא הייתי עוסקת בו.
  • נהנית לתת לזולת. אני ממלאת זמן פנוי בפעילויות של התנדבות ובסיוע לסובבים אותי ולמעשה מקבלת המון לעצמי.
  • מתפתחת, קוראת ולומדת באופן עצמאי בהתאם ליכולות הריכוז שיודעות הרבה ירידות.

קיימת כרוניקה ידועה מראש של התקף מיגרנה והיא כוללת נקודת התפרצות, חוויה ונקודת סיום. המודעות לכך מאפשרת לי להשתקם בכל פעם מחדש. כמנהלת פרוייקטים בהייטק ניהלתי תהליכים, אבני דרך, סיכונים ומשברים. ברצף הזמן של פרוייקט החיים שלי, אני ממקמת את התקפי מיגרנה באופן דומה. הם אבני דרך לציון אירועים שבאים וחולפים לסירוגין. אבני הדרך משמשות נקודות התייחסות להתקדמות, להתפתחות ולמיצוי מרבי של החיים.

**בשיתוף אתר כמוני.

כתב ויתור: תוכן זה מייצג את דעות המחברת ולא בהכרח משקף את אלה של טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ("טבע"). באופן דומה, טבע אינה משפיעה על אי אילו מהמוצרים או מהתוכן הקשור לאתר האינטרנט האישי או רשתות המדיה החברתית של המחברת, או אלו של ספק התוכן, ואינה תומכת בהם. האנשים שכתבו תוכן זה קיבלו את שכרם מ-ספק התוכן, בשמה של טבע‚ עבור תרומותיהם. כל התוכן הוא לצורכי מידע בלבד ואין לראות בו עצה רפואית.

סיפורים נוספים באותו הנושא

 

icon-blue-folder

למעבר לכל הכתבות והמאמרים