6 נוב 2018

איך לספר על המיגרנות שלי בעבודה

כולנו עברנו ראיונות עבודה - בין אם טובים או רעים או כאלה שגרמו לנו לחשוב, "באמת אמרתי את זה?" לפעמים אנחנו מתקבלים לעבודה ולפעמים לא. בכל מקרה, התהליך קשה ומלחיץ.

1 ינו 0001 | זמן קריאה ממוצע: 6 דקות

אף על פי שתהליך הריאיון מאתגר, הוא לא מפחיד אותי. אני בטוחה שאני יכולה להתמודד עם השאלות הנוקבות. אני מתמודדת עם היום הראשון בעבודה באותו אופן: אני יודעת שיהיה מלחיץ, אבל יודעת שאני יכולה לעשות את זה.

למרות זאת, בכל פעם שאני מתחילה עבודה חדשה, הכי מפחיד אותי לנסות להבין איך - או אם - לחשוף את המיגרנות שלי בפני העמיתים החדשים שלי.

ייחלתי נואשות למצוא איזה ספר הדרכה שיוכל להראות לי מהי הדרך הטובה ביותר לספר על המיגרנות שלי בחיים המקצועיים שלי - אך טרם מצאתי כזה. לאחר שנים של ניסיון, יש דבר אחד שאני בטוחה בו: אין דרך נכונה או לא נכונה לגשת לנושא המיגרנות בעבודה.

שיחת המיגרנה


לא משנה מה התפקיד שלכם או מה סוג המיגרנה שלכם, או מה כוח הסיבולת שלכם, קשה לעבוד כשכואב. הידיעה שמחכה לי יום עבודה אינטנסיבי יכולה להקשות עליי לקום מהמיטה בבוקר. קשה לזכור את כל האמצעים המונעים שעליי לבצע במהלך היום: האם אני שותה מספיק מים? האם אני נמנעת מהגורמים המעוררים? האם אני אוכלת באופן מסודר? וקשה לי להתרכז במיוחד כשערפל המיגרנה כבד ביותר.

בכל הנוגע לדיונים על המיגרנה בעבודה, אין כל כך הרבה אפשרויות, והפירוט דומה מעט למבחן אמריקאי. להלן האפשרויות, לצד היתרונות והחסרונות, מנקודת המבט שלי:

א. כנות מוחלטת


זה אומר להיות גלויים מראש עם כל האנשים שעובדים אתכם.

יתרונות: אפשר להיות כנים ולא לפחד שאנשים "יגלו". אם צריך עזרה כלשהי - כגון למצוא חדר חשוך או לכבות את האורות מעל השולחן שלכם - זה לא יפתיע אף אחד בצוות שלכם.

חסרונות: אנשים אחרים עשויים להניח הנחות לגביכם. מניסיוני, בכל פעם שהייתי פתוחה לגמרי, הכאב שלי נתפס בלי כוונה כחולשה, כמגרעת. הרגשתי שהעמיתים שלי מסתכלים עליי אחרת.

ב. שיתוף מידע חלקי


יש דרכים רבות לספק מידע חלקי ולא מלא. למשל, אפשר לומר, "יש לי מיגרנות", אך לא לציין את מידת החומרה שלהן. זה אומר להשמיט פרטים כמו "כל הזמן כואב לי והכאבים לא מפסיקים".

יתרונות: עדיין אפשר להסתיר את הכאב, באופן חלקי. אך במקרה חירום, לא תיחשף עובדה שלא הייתה ידועה קודם לכן. לדוגמה, אם הראייה שלכם מיטשטשת ואינכם יכולים לראות את מסך המחשב, תוכלו להסביר את המצב מבלי להפתיע אף אחד.

חסרונות: עדיין יש הרגשה כאילו אתם מסתירים משהו.

ג. שיתוף מנהלים בלבד


אפשרות זו משמעה שהאנשים שמפקחים עליכם ישירות ידעו קצת יותר על הכאב הכרוני שלכם - אבל זה עלול להלחיץ אתכם, משום שהמנהלים הם מקבלי ההחלטות הנוגעות לקריירה שלכם.

יתרונות: כל מנהל מתמודד עם זה בצורה אחרת. במצב שלא מאפשר לכם לעבוד, סביר יותר שהמנהל שלכם יאמין שאתם חולים, וסביר פחות שישאל אם אתם משקרים לגבי זה. העובדה שאנשים מסוימים מזייפים מיגרנות כתירוץ להתחמק מהעבודה מקשה על כל מי שבאמת מתמודד עם המחלה!

חסרונות: החסרונות האפשריים תלויים במידה רבה במנהל הספציפי. למשל, מנהל מסוים עשוי לבוא לבקר אתכם בבית החולים. מנהל אחר עשוי לשנות את דעתו עליכם ועל עבודתכם לשלילה.

ד. שיתוף חברים בלבד


אם לא נוח לכם לשתף את המנהל שלכם, אולי כדאי לשתף חבר למקרה חירום.

יתרונות: אפשר לפרוק ולדבר על בעיות הקשורות למיגרנה עם מישהו שאתם בוטחים בו. יכול להיות לכם יותר נוח לבקש עזרה במקרה הצורך.

חסרונות: זה עלול לשנות את יחסו של החבר כלפיכם וכלפי עבודתכם.

ה. סודיות מוחלטת


אם אתם רוצים להסתיר את המיגרנות שלכם, זו יכולה להיות אפשרות בטוחה עבורכם עד שתרגישו בנוח לשתף את עמיתיכם. עבורי, זו האפשרות הקלה והטבעית ביותר.

יתרונות: אפשר להסתיר את הכאב בקלות רבה יותר. תנהלו פחות דיונים על מיגרנות, וכתוצאה מכך תרגישו ששופטים אתכם פחות בגלל המחלה שלכם.

חסרונות: לעיתים עוזר שעמיתים לעבודה יודעים שאתם חולים. לדוגמה, במקרה שיש לכם בחילה בגלל כאב המיגרנה, אך אתם צריכים להעביר מצגת בפני 40 אנשים. במקרה כזה, יכול לעזור לעמיתיכם לדעת למה עליכם לעזוב את החדר בפתאומיות, באמצע המצגת, וכיצד הם יכולים לעזור לכם אם זה קורה.

אם הייתם שואלים אותי איך הייתי עונה לשאלה הזו על מיגרנה בקריירה שלי, הייתי בוחרת באפשרות "ו" - "כל התשובות נכונות". בכל התנסויות העבודה שלי, גיליתי שאין דרך נכונה להתחיל, או לא להתחיל, את הדיון על המיגרנה. ההחלטה ברובה מבוססת, בין שאר הגורמים, על סביבת העבודה, על האנשים שעימם אתם עובדים ועל העבודה שאתם מבצעים. בסופו של דבר, כמות המידע שתבחרו לשתף תלויה בכם ובמה שמתאים לכם ולנסיבות המיוחדות שלכם.

למה זו החלטה קשה


אם מעולם לא חוויתם כאב כרוני, אתם ודאי חושבים עכשיו: למה כל כך גרוע לספר על מיגרנות בעבודה? התשובה שלי: כי זה מפחיד.

אני נוטה יותר לכיוון סודיות מוחלטת כי אני מפחדת. מפחיד אותי שאנשים יסתכלו עליי אחרת - בין אם באופן מכוון או לא מכוון - ברגע שיגלו שיש לי כאב כרוני. אני מפחדת שמישהו ייתן לי משימה אך לא יהיה בטוח שאוכל להשלים אותה או לבצע אותה היטב משום שאני לא במיטבי. כשאני מרגישה עייפה, אני לא רוצה שהעמיתים שלי ישר יחשבו, "בטח כואב לה". אני גם לא רוצה שזה ישפיע בעקיפין על ההערכה השנתית שלי: אני חוששת שאם המנהלים שלי יכירו במחלה שלי כחולשה, הם יניחו שאחרים מחפים עליי בעבודה.

המסקנה מכל זה היא שאני לא רוצה שאף אחד יחשוב עליי אחרת מלבד שאני מוכשרת ומסוגלת - תכונות שאני הכי מעריכה. הפחד הזה מפני סטיגמות הוא ממשי עבור אנשים רבים שחיים עם מחלות כרוניות, והדבר נכון גם לגבי מיגרנות. ישנם שני צדדים לסטיגמה - אנשים שרואים אותנו רק כאנשים "חולים", או לחלופין, חושבים שאנחנו מזייפים את המחלה. הסטיגמה היא זו שמניעה אנשים רבים החיים עם מיגרנה להסתיר אותה מלכתחילה.

אם להיות כנה עם עצמי, חלק גדול נוסף מהדילמה הזו אצלי לא קשור כלל לאנשים שעימם עבדתי או לדרך שבה הם הבינו את הכאב שלי. רבים מהחששות שלי מבוססים על הפחד שהמיגרנה תשתלט לי על החיים.

המיגרנות שלי גבו ממני הרבה: את החופש שלי ואת הזמן שלי (כל כך הרבה זמן). בשלב מסוים, הרגשתי שהן עלו לי בקריירה שלי. באותה תקופה, הייתי צריכה לעזוב את העבודה כי הכאב נעשה כל כך בלתי נסבל שלא יכולתי להגיע למשרד בכל יום ולעשות עבודה איכותית.

מפחיד לחשוב עד כמה המיגרנות השתלטו לי על החיים. איני יכולה לחשוב על אף אדם או דבר אחר שיש לו שליטה כזו עליי, ויותר מכך, על העתיד שלי.

הדרך קדימה


כשאני נזכרת בכל הלילות שבהם נלחצתי ממחשבות על איך להתמודד עם המיגרנות שלי בסביבת העבודה, הלוואי שהייתה לי התובנה שיש לי עכשיו. באמת שאין דרך נכונה או לא נכונה לנווט את הדיון על המיגרנה במהלך הקריירה.

כל מיגרנה היא שונה. כל מנהל הוא שונה. כל עמית הוא שונה. כל תרחיש בעבודה הוא שונה. והכי חשוב, אני שונה. אני שמחה שפעלתי על פי האינסטינקטים שלי וטיפלתי בכל מצב בדרך הנוחה לי באותה העת.


חבל רק שהייתי כל כך קשה עם עצמי. אם הייתי יכולה לייעץ לעצמי בעבר, הייתי אומרת: "הפחד והחרדה שלך תקפים ומובנים. זו החלטה חשובה. עשי מה שהכי נכון עבורך".


דניאל ניופורט פאנצ'ר היא סופרת הסובלת ממיגרנה כרונית, אשר מתגוררת ועובדת במנהטן. נמאסה עליה הסטיגמה שמיגרנה היא "רק כאב ראש", והיא יצאה לשליחות במטרה לשנות תפיסה זו. עקבו אחריה ב-
Instagram, ב-Twitter וב-Facebook.

כתב ויתור: תוכן זה מייצג את דעות המחברת ולא בהכרח משקף את אלה של טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ("טבע"). באופן דומה, טבע אינה משפיעה על אי אילו מהמוצרים או מהתוכן הקשור לאתר האינטרנט האישי או רשתות המדיה החברתית של המחברת, או אלו של Healthline Media, ואינה תומכת בהם. האנשים שכתבו תוכן זה קיבלו את שכרם מ-Healthline, בשמה של טבע‚ בעבור תרומותיהם. כל התוכן הוא לצרכי מידע בלבד ואין לראות בו עצה רפואית.

סיפורים נוספים באותו הנושא

 

icon-blue-folder

למעבר לכל הכתבות והמאמרים