תכירו את הזוכים בתחרות המורה של המדינה במסלול מדעים. ויש גם טיפים
זה היה מרגש עד דמעות: שלושה מורים למדעים – אורית מולווידזון, יבגני לילבמן וטגיסטו איילי – עמדו נרגשים על הבמה, לאחר שנבחרו כ"מורים למדעים של המדינה" בטקס הסיום של פרויקט "המורה של המדינה". הפרויקט, ביוזמת "ידיעות אחרונות", חגג השנה את שנתו השמינית – ולראשונה, ביוזמתנו בטבע הושק בו מסלול מדעים מיוחד, במטרה לשפוך אור על עבודתם החשובה והמורכבת של מורים במקצועות אלה.
אז מה צריך לדעת על שלושת הזוכים, ואיך הם מרגישים אחרי הזכייה? יצאנו לבדוק איתם.
טגיסטו איילי, מורה לפיזיקה
הזוכה: טגיסטו איילי (32), אורט במעלה טבריה ואורט אלון יקנעם.
ותק: 4 שנים.
מלמד: פיזיקה 5 יחידות ומכניקה הנדסית י'-יד'.
מנימוקי השופטים: מהווה דוגמה ומודל לתלמידיו הן מקצועית והן אישית, נותן יחס אישי לכל תלמיד גם מעבר לשעות הלימודים, מחזיק בשיטת לימוד ייחודית להעלאת המוטיבציה. מלמד את תלמידיו להיות סקרנים.
עוד משהו: מתחיל לפעמים שיעור ב"שיר מוטיבציה".
איך הרגשת אחרי הזכייה?
"הייתי בהלם טוטאלי. אני עדיין בשלב העיכול, עוד לא בטוח שזה באמת קרה. אני צעיר וזה נראה לי תואר כזה גדול ורם ונישא, כבוד גדול".
למה לדעתך התלמידים שלך אוהבים אותך?
"אני עובד על הקשר האישי עם כל תלמיד. רוב המורים מסתפקים בבדיקת נוכחות, שיעורי בית, לוח וטוש. אני מתעניין בחיים של התלמיד ורוצה להכיר אותו: מה הוא אוהב, מה הוא עושה אחרי הצהריים, מה החלומות והשאיפות שלו, אני שואל על המשפחה שלו. ברגע שיצרת קשר אישי עם התלמיד אז פתחת צוהר קטן אל העולם שלו ויכולת ההשפעה שלך עליו מתחזקת. זה מאפשר להעצים אותו, ולגרום לו להאמין בעצמו יותר".
ספר על שיטת הלימוד שפיתחת להעלאת המוטיבציה.
"זו שיטה של גילוי באמצעות מחקר. אני יכול להגיד את התשובה כבר בהתחלה אבל מעדיף שהתלמידים יגלו לבד".
תן דוגמה.
"באחד השיעורים למדנו על זריקה משופעת. שאלתי את התלמידים באיזה זווית צריך להיות קנה של טנק כדי שהירי יגיע כמה שיותר רחוק. התשובה היא 45 מעלות, ויכולתי מיד לתת להם את ההוכחה המתמטית, אבל במקום זה עשינו ניסוי בכיתה. בנינו תותח באמצעות בקבוק ומשאבה של אופניים, והתלמידים התחילו לזרוק את הבקבוק כל פעם בזווית אחרת, למדוד עד לאן הוא הגיע ולרשום את התוצאות. העלינו הכל לאקסל וכך הם למדו דרך הניסוי מה הזווית הנכונה. בסוף גם ביססנו את זה באמצעות ההוכחה המתמטית אבל ככה דאגתי שאף אחד מהם לא ישכח את זה לעולם. או בשיעור אחר למדנו על בניית גשרים. הראיתי להם דוגמאות מפורסמות של גשרים שקרסו והתחלנו לבנות ביחד גשרים בכיתה ולבחון את החוזק שלהם. התחלנו מנייר עיתון, שכמובן קרס מיד ולאט לאט שינינו את החומרים. כך התלמידים למדו מה נקודות התורפה של גשר, למה צריך לשים לב, איזה מבנה גיאומטרי עובד הכי טוב ובאיזה חומרים צריך להשתמש. למידה חוויתית היא לא רק מהנה אלא גם מספקת הבנה עמוקה יותר, וגם הזיכרון הרבה יותר חזק. גם עוד 10 שנים הם יזכרו את זה".
זה לוקח הרבה יותר זמן, לא?
"נכון, זה החיסרון העיקרי, אבל בעיניי זה לגמרי שווה את זה".
מה זה "שיר מוטיבציה"?
"זה טריק שאני שומר לשיעורים של הצהריים, כי בבוקר התלמידים ערניים אבל ככל שעובר הזמן השעות יותר קשות להם. אז אני בוחר שיר שהילדים אוהבים, נגיד של 'קפה שחור חזק' או של עומר אדם, משמיע אותו בכיתה ומבקש מהם לשיר. תוך כדי אני בוחר משפט אחד בתוך השיר שקשור במוטיבציה, וכותב אותו על הלוח. נגיד, משפט שמדבר על העתיד, או על זה שלא משנה מה אחרים יגידו אנחנו תמיד מסתכלים קדימה. אחר כך התלמידים זוכרים את השורה הזו וחושבים עליה בכל פעם שהם שומעים את השיר גם מחוץ לכיתה. אחד השירים שאני הכי אוהב לשים זה 'שיר האומץ' של ג'וזף רודיארד קיפלינג, עם השורה 'אם תחשוב כי תיפול כבר נפלת'. זה תמיד עובד".
טיפ למורים מתחילים?
"שלושה דברים. אחד, אל תיבהלו מההתחלות – הן קשות. שתיים, צרו קשר אישי עם כל תלמיד ותכירו אותו מעבר לשיעור. שלוש, תעבדו על מערכי שיעור יצירתיים. זה דור שחייבים לאתגר אותו כי סף הגירוי שלו גבוה. אתם כנראה לא תהיו יותר מעניינים מהאייפון שלהם, אבל תנסו לשאוף להיות כאלה".
אורית מולווידזון, מורה לכימיה
הזוכה: אורית מולווידזון (62), גימנסיה גן נחום בראשון לציון.
ותק: 36 שנה.
מלמדת: כימיה, מחנכת שנים רבות, מדריכת מורים, מעבירה השתלמויות ועובדת במחלקה להוראת המדעים במכון ויצמן.
עוד משהו: כתבה ספר לכימיה בו עושים שימוש מרבית בתי הספר בישראל.
מנימוקי השופטים: מקדמת מצוינות בלימודי כימיה, מהווה מודל והשראה לתלמידים, משתמשת בשיטות לימוד יצירתיות המעודדות חשיבה וסקרנות, מחברת בין החומר הלימודי לבין חיי היומיום.
איך הרגשת אחרי הזכיה?
"וואו. זה כל כך כיף כשאתה מקבל את כל ההערכה והאהבה הזאת, שלושה ימים אני כבר מרחפת. בוגרים שלי שלחו לי פרחים, אני לא מפסיקה לקבל ברכות וטלפונים. מחמם את הלב".
למה את חושבת שהתלמידים אוהבים אותך?
"קודם כל כי אני אוהבת אותם. אם אתה עושה דברים מתוך אהבה אז זה חייב להצליח ולהגיע ללב. אני מאוד קשורה לתלמידים שלי, עוזרת ותומכת. מגע חם זה לא פחות חשוב. לפעמים אם תלמיד לחוץ בזמן בחינה אני ניגשת אליו ונותנת לו חיבוק. שמה יד על הכתף, מרגיעה, שואלת אותו אם הוא רוצה מים. אכפת לי".
איזה זיכרון יש לך ממורה שאהבת במיוחד?
"סימון בן סמואל, המורה שלי למתמטיקה בתיכון בריגה. טיפוס מוזר כזה, עם מראה משונה, הוא עורר בי את כל החושים. חכם, עם חוש הומור, מורה לחיים. המבט שלו לא היה יכול להשאיר אותך אדיש".
טיפ למורים חדשים?
"להיות מורה זה כמו להיות שחקן: כל הזמן צריך לשנות תפקידים, להפתיע, לא להיות שגרתיים. נסו תמיד להפעיל כמה שיותר את התלמידים, להתרחק מהלוח והגיר ולהתקרב אליהם. אל תהססו להשתמש במגוון של אמצעים טכנולוגיים. אם כל השיעור רק תדברו אליהם מהלוח הם יתעייפו ותאבדו אותם. חייבים לגוון. כימיה במיוחד היא מקצוע קסום שמחייב דמיון, וחשוב להשתמש בו כדי להגיע לתלמידים".
יבגני לילבמן, מורה לפיזיקה
הזוכה: יבגני לילבמן (64), תיכון מקיף נשר.
ותק: 42 שנה.
מלמד: מורה ומרכז מקצוע הפיזיקה.
מנימוקי השופטים: שומר על רמות אנרגיה ומוטיבציה גבוהות על אף הוותק הרב. בוגריו הגיעו להישגים מרשימים אקדמיים, צבאיים ותעסוקתיים הן בארץ והן בחו"ל. משקיע בכל תלמיד באופן אישי. משתמש בשימוש הוראה מגוונות ויצירתיות. יגבני הוא לא רק מורה לפיזיקה – הוא מורה לחיים.
עוד משהו: מתחיל כל שיעור בחידה. כמה מתלמידיו לשעבר עובדים כיום בפיתוח פרויקט כיפת ברזל.
איך הרגשת אחרי הזכיה?
"אני בקושי זוכר מה היה שם מרוב שהתרגשתי. כל הבוגרים התנפלו עליי, אנשים שהיו ילדים אצלי לפני 20 שנה ופתאום הם כבר הורים, התחלתי לזהות אותם אחד אחד ולהיזכר וזו הייתה הרגשה מדהימה שהחזירה אותי בזמן. הם באו כדי לכבד אותי, הצטלמנו ביחד ואלו היו רגעים בלתי נשכחים".
למה אתה חושב שהתלמידים אוהבים אותך?
"יש המון מורים מאוד טובים, מאוד מוכשרים. אבל כמו בספורט, יש ספורטאים ויש אלופים. יכול להיות שבי יש משהו שקצת מבדיל אותי לעומת אחרים. חשבתי על זה הרבה מאז הזכיה, מה עושה אותי שונה. הבנתי שמהרגע הראשון שאני פוגש תלמיד חדש אני מייצר איתו איזו כימיה, נוצר בינינו חיבור. אני אומר לכל התלמידים שאצלי אין דבר כזה לא להבין – מי שלא מבין חייב לשאול. לא יוצאים מהכיתה בלי שמבינים. פיזיקה זה מקצוע קשה, אבל בשביל להגיע לרמה גבוהה צריך להתחיל מהבסיס. זו בדיוק הבעיה של הרבה מורים: הם ישר מתחילים לשפוך המון מידע על הילדים ואז הם טובעים בחומר. אני משתדל תמיד לדבר בשפה של הילד, ולתת דוגמאות מחיי היום יום".
תן דוגמה.
"אני מתחיל כל שיעור בחידה. נגיד, בשיעור על כוח הצנטריפוגה אני שואל: אתם יושבים ליד אבא במכונית, הוא פונה פנייה חדה ואתם נזרקים הצידה. למה לדעתכם זה קורה? ואז אנחנו מתחילים לחקור את העניין ביחד. אלו שאלות שמתבססות על הניסיון האישי של התלמידים ולכן הם ישר מתחברים. אני קורה לזה שאלות מקורקעות – הן מחוברות לקרקע. התלמידים שלי תמיד אומרים לי שהשיעור הכי מעניין שלהם זה פיזיקה. מורה טוב הוא גורם להשראה".
איזה מורה שלך אתה זוכר במיוחד?
"אני זוכר את המורה שלי לפיזיקה, באוקראינה. היא תמיד הייתה מדגימה דברים בכיתה, וכל פעם הייתה קוראת לתלמיד אחר לעזור לה. פעם אחת היא קראה לי ללוח, והייתה שם מכונת גלגל כזאת שיורה ניצוצות של ברקים. לא ידעתי מה זה. היא אמרה לי: 'תסובב את הגלגל אבל אל תיגע בכלום'. פתאום בום, המכונה יורה ברקים וקפצתי מפחד. אבל זה גם סיקרן אותי נורא. זה זכרון חזק מאוד".
מה אתה מייעץ למורים חדשים?
"דברו בשפה של הילד וברמה שלו, אל תדברו מעל הראש שלו. האתגר הכי גדול שלנו הוא קודם כל לסקרן את התלמידים, לגרום להם לרצות לקבל תשובות. שיעור טוב זה כמו מופע סטנד-אפ: חייבים לאלתר, לקפץ, לסקרן. תתחילו כל שיעור עם סדרת שאלות שיגרמו לילדים לתהות מה התשובות".
