כשהזמינו אותי להצטרף לפרויקט "סודקות את תקרת הזכוכית" והסבירו לי שהוא מיועד להעצים בנות, לא התלהבתי. בסוף הלכתי רק כי אמא שלי שכנעה אותי, ואיזה מזל שהקשבתי לה
היוש! קוראים לי מעיין אוחנה, אני בת 15 וחודש, מפתח-תקווה, וזה הבלוג שלי. זאת הפעם הראשונה שאני כותבת בלוג ואני חושבת שזה ממש למטרה טובה. בפוסט הראשון אני רוצה לספר לכם קצת על פרויקט מהמם שאני משתתפת בו. קוראים לו "סודקות את תקרת הזכוכית", או, כמו שהבנות בבית הספר קוראות לו בקיצור, "סודקות". אני יודעת, זה נשמע כמו שיעור מלאכה של בנים, עם זכוכיות ופטישים, אבל זה לא באמת ככה.
גם אני לא ידעתי למה הכוונה כשסיפרו לי על הפרוייקט בפעם הראשונה. עכשיו אני לומדת בכיתה י', בבית-ספר נווה שרה הרצוג שהוא אולפנה לבנות, אבל הפרוייקט התחיל כבר כשהייתי בכיתה ח'. אז שאלו אותי באולפנה אם אני מעוניינת להשתתף בפרויקט שמעצים בנות. אמרו לי שבמסגרת הפרוייקט יתקיימו שבעה מפגשים, שעה וחצי כל מפגש. אמרתי כן, אבל לא ממש הבנתי למה הכוונה. האמת, בהתחלה זה נשמע לי כמו משהו משעמם שלא קשור אליי בכלל. הסכמתי כי זה משהו שהציעו לתלמידות מצטיינות, למרות שממש לא הייתי מצטיינת אז. וגם כי אימא שלי אמרה לי: "לא יקרה כלום אם תנסי. זה בטוח לא יעשה את המצב יותר גרוע".
באמת מצבי באותו זמן לא היה מדהים בלימודים. כלומר הייתי תלמידה סבירה, אבל לא שוס בכלל. ביסודי הייתי בכלל בעייתית. לבית-ספר הייתי מגיעה יום כן יומיים לא, ולא השקעתי בכלום. בבית אנחנו שישה אחיות ואחים. אני השנייה במשפחה. אחותי הגדולה, שהיא בת 17.5, הייתה זו שמביאה את הציונים הטובים הביתה. כולם היו אומרים לה "וואו" ו"איזה פרפקט את", ואותי אף אחד לא היה סופר.
ההורים לא אמרו לי כלום על זה, אבל הרגשתי שזה מפריע להם. הם בעצמם נשרו מהלימודים באמצע הלימודים. אבא שלי נשר מבית הספר עוד לפני התיכון, כי הוא היה צריך לצאת לעבוד ולעזור למשפחה. אימא שלי עזבה את התיכון אחרי שהיא הכירה את אבא שלי. היא ידעה שהם הולכים להתחתן, אז היא אמרה לעצמה שהלימודים כבר לא חשובים. היום הם מאוד מצטערים על זה. אימא שלי מטפלת בקשישים ואבא שלי עוזר בישיבה. שניהם אומרים שאם הם היו ממשיכים ללמוד, היה להם יותר קל בחיים.
למזלי, בכל זאת הייתי טובה במתמטיקה. זה המקצוע שהכי אהבתי, חוץ מאנגלית שגם מאוד אהבתי. המורים ידעו את זה. כשהגעתי לנווה שרה, בכיתה ז', נתנו לי שיעורי תגבור במתמטיקה כי ידעו שיש לי פוטנציאל. כנראה בגלל זה הציעו לי להשתתף בפרויקט הסודקות. בהתחלה הנחתי שיהיה לי משעמם במפגשים וגם פחדתי. לא חשבתי שאני באמת מתאימה לפרויקט של מצטיינות. הרי כל החכמות שם, אז מה פתאום גם אני אהיה שם?
ובאמת במפגש הראשון, שאותו העבירה מנחה שקוראים לה נושי, חשבתי שזה ממש לא מתאים לי, כל הסיפור הזה. נושי ביקשה שכל אחת תספר מה היא חולמת להיות כשתהיה גדולה. לי זה נשמע כמו שטויות. בלית ברירה אמרתי שאני רוצה להיות עורכת דין, שזה מה שאחותי רוצה להיות. האחרות אמרו כל מיני דברים שנשמעו לי פשוט מופרכים. הכי הצחיקה אותי החברה הכי טובה שלי שגם היא משתתפת בפרויקט. היא אמרה שהיא רוצה להיות רופאה מיילדת. כאילו, מה היא עפה על עצמה עכשיו? היום מצחיק אותי שזה הצחיק אותי. איזו ילדה קטנה שלא מבינה כלום מהחיים הייתי אז.
היום כולם יודעים שיש דבר אחד שאני רוצה: להיות רופאה. ואף אחד לא מעז לצחוק עליי. השתניתי ב-180 מעלות. אחרי המפגש הראשון עם נושי אמרתי לעצמי: "יאללה, נשרוד את זה. סך הכול שבעה מפגשים". מזל גדול שלא התייאשתי. במפגש הרביעי כבר הבנתי שיש פה משהו שווה באמת. מה היה שם בדיוק? הולכת עכשיו ללמוד למבחן. חכו לפוסט הבא".
על "סודקות את תקרת הזכוכית"
למי מיועד הפרויקט: לנערות בחטיבות הביניים והתיכונים
בתי ספר באזורים של פריפריה חברתית ניצבים בפני קשיים רבים, ונאבקים פעמים רבות על עצם הזכאות לבגרות יותר מאשר על קידום לבגרות איכותית, פותחת דלתות. נערות באזורים אלה נתונות לאפליה כפולה: הן שייכות לקבוצה המודרת חברתית בחברה הכללית, וכן מוחלשות בסביבתן המיידות – שכן חברות מסורתיות לא תמיד מעודדות נערות להגיע להישגים אקדמאים ומקצועיים.
התוכנית "סודקות את תקרת הזכוכית" היא יוזמה ייחודית של הארגון החינוכי-חברתי "כל ישראל חברים", והיא נועדה להוות צוהר לעתיד טוב יותר לנערות אלה. התוכנית, בשיתוף עם משרד החינוך והעיריות השונות, מאתרת נערות בעלות פוטנציאל ללימודי מדעים, ומלווה אותן במשך חמש שנים.
התוכנית שמה דגש על העלאת רף השאיפות של הנערות, באמצעות מפגשים עם נשים מצליחות מעולם ההיי-טק הישראלי; העלאת תחושת המסוגלות של הנערות, באמצעות סדנאות העצמה עצמית; וטיפוח המצוינות, באמצעות תגבורים לימודיים של המקצועות המדעיים.
צוות משותף של משפטניות מהמחלקה המשפטית של טבע יחד עם מדעניות מהמו"פ של טבע מאמץ נערות במסגרת הפרויקט, והן משתתפות בתוכנית העצמה הכוללת הרצאות, מצגות וסרטונים בנושא פיתוח תרופות בטבע, כמו גם סיורים בבניין המו"פ ובמעבדות השונות, מפגשי התנסות במעבדה וכן הלאה.
ההשתתפות בפרויקט "סודקות את תקרת הזכוכית" היא חלק ממחויבותה של טבע לקידום מצוינות מדעית בישראל, מתוך הבנה כי מדובר בתחום בו יש לישראל יתרון תחרותי מול העולם. במסגרת זו פועלת טבע בקרב אוכלוסיות מגוונות, מפעילה ותומכת במגוון רחב של יוזמות חינוכיות וקהילתיות ומעודדת את עובדיה להתנדב.
