לרצות שוב את הרגע שלעולם לא יחזור

לרגע הצלחנו לעצור את ההידרדרות, חשבנו שקנינו קצת זמן אבל אז הוא לקח רכב של חבר ועשה תאונה ועכשיו אי אפשר להחזיר את הזמן, למרות שאבא שואל שוב ושוב "מה השעה?"

1 ינו 0001 | זמן קריאה ממוצע: 3 דקות

התחושה שכנה אי שם במחזור הדם כבר מזמן. זורמת שם ומחכה שמישהו יזהה אותה ויעז לומר בקול רם. זה לא שאם לא נדבר על זה הכל יעלם וישכך, אבל להוציא את זה החוצה בקול נותן לתחושה נוכחות אחרת, קיימת.

אז הוא שאל כל דבר כמה פעמים ושכח שאמר בדיוק את זה חמש דקות קודם, אז מה? זה קורה, זה הגיל, הוא בכל זאת כבר בן 80. אבל מיום ליום התחושה מתגברת, זה לא רק הגיל, את יודעת שזה לא. פתאום את מוצאת את עצמך מסבירה שוב ושוב, לאט, בנחת ובסבלנות, שיחות של שעות שהן כמו דה ז'וו, חוזרות על עצמן באינטרוולים של 5 דקות. אז את לומדת לעקוף את זה ושואלת שאלות על העבר, רצף השיחה ארוך יותר כשמדברים על העבר. הוא חוזר לעצמו קצת לפני שהוא חוזר על עצמו.

אבל זה שם ואת אוזרת את הכוח לדבר על זה עם האחיות שלך ושלא במפתיע גם הן שמו לב. והנה, כאן בעצם זה מתחיל. יוצרות כוח משימה משותף – כל שבוע מתחלפת אחריות הבישולים והביקורים. מתחילה גם תורנות רפואית, נקבעים תורים, משתפות אחת את השנייה בכל דבר כדי שנדע מה לומר לרופאים וכל אחת תוכל לעקוב. הוא עדיין עצמאי, מחמם את האוכל שאנחנו מביאות, מנקה את הדירה הפצפונת, מכבס, נוהג ופוגש חברים. אבל זה שם - הדרדרות שלא ניתן להתעלם ממנה.

הוא עבד קצת עד עכשיו, אבל כבר אי אפשר. אנחנו רואות אותו הולך ומשתבלל. מעולם לא היה כאן קשר הדוק, שנים של נתק והנה אנחנו שוב קשורים בקשר שאי אפשר להתיר. פלונטר שיושב כמו סלע של טון על הכתפיים שלנו. שוב מפגש אחיות – הוא צריך יותר השגחה, אין לו כסף, רק קצבה של פחות מ-2,400 שקל בחודש, הוראות קבע מתחילות לחזור. מעבירות אל החשבונות שלנו את התשלומים בלי לספר לו, גם ככה הלחץ הזה רק משבלל אותו יותר.

אתם לא לבד. הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם.




הרגע הזה שאת לידו והוא לא פה וגם לא שם 

הוא שוכח, מתבלבל, לא מקפיד לקחת את התרופות כמו שצריך, הוא כבר עושה טעויות בנהיגה. הרופאה מציינת שצריך להדק את ההשגחה, כבר צריך להתחיל עם הביורוקרטיה. זה אומר דבר אחד – השיחה הזו. לכולנו ברור שהגיע הזמן לשיחה הזו. השיחה הזו, לשבת מול אבא שלך, האיש שסימן לך את הגבולות שרק רצית לפרוץ ולסמן לו בעדינות את הגבולות החדשים שלו. הוא מרגיש ניצוד למרות שאנחנו מנסות אווירה הכי רגועה בקפה שהוא אוהב. השיחה מתחילה ואיפשהו בתוכך את מקווה שהוא כבר לא מבין את מה שלא נאמר, שזה עובר מעליו. את רוצה לגונן עליו, אבל גם את חסרת אונים והוא יותר ומפה את יודעת שזה רק יחריף.

הוא מסכים להיפרד מהאוטו וזה לא ממש קל, אבל זה מאחור ואנחנו נרגעות כי מכאן הוא כבר לא עולה על הכביש, אפשר לנשום שוב קצת יותר עמוק. הוא נכנס לשגרה, מקפיד לקחת תרופות, נפגש עם חברים, הרופאה אומרת שרואים שחל עיכוב בהידרדרות. זה לא אומר שאין זה רק אומר שקיבלנו עוד קצת זמן, זמן להתארגן ויש כל כך הרבה מה לעשות. קובעות תורים – רופאה, גריאטר, פסיכו-גריאטר. נוסעות, לוקחות, מדברות, מקשיבות ומתעדות והוא לגמרי אתנו.


את יודעת הרבה זמן לפני שבעצם את מכירה בזה 

יום ראשון עשר בערב, אחותי מתקשרת, הוא לקח מכונית של חבר ונסע אליה, בדרך היתה תאונה. שעה אחרי ואנחנו אתו, עדיין במיון. גופו החסון שוכב שבור ומלא חבורות והוא פוקח עיניים בקושי: "איפה אני?". שבוע אחרי התאונה, אבא שלי הוא איש אחר. אולי זה הכאב ששוב גרם לו לסגת. הזמן שחשבנו שקיבלנו ממש לא מזמן, שוב נגמר. ואת יודעת שאסור לך לכעוס על עצמך ובכל זאת – את יודעת שעכשיו זו המשמרת שלך והתפקיד ברור – צריך לשמור על אבא. והזמן? הוא ממשיך לתקתק, זה רק אבא שלא זוכר שוב מה השעה והכל שוב נראה כמו תעתוע של זמן ומרחב, זה רק אבא שהולך ומתרחק ואת רק רוצה עוד רגע אחד, רגע שלעולם לא יחזור.

אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel  ו/או פורסם על ידי  רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים.  המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.

במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו  איתנו קשר

כתבות נוספות בנושא

הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם