המודעות לתפקיד חשובה לביצועו
המודעות היא אולי לא התשובה להכל אבל היא חשובה מאוד לתהליך. למעשה ניתן לדבר על מודעות אישית, מודעות קהילתית ומודעות ארצית. בסופו של דבר תפקיד בן משפחה מטפל הוא גם להיות שגריר, לדבר, לתת לפעילות שלו הגדרה ומקום, רק ככה נוכל להגביר את המודעות שלנו לתפקיד וגם של הקהילה שסביבנו, הכוללת גם את מקומו העבודה. אין בושה בלהיות מטפל, זה תפקיד שכולו זכות ואין שום סיבה שמטפלים יחושו לא נוח עם תפקידם. אימוץ התפקיד במישור האישי יוצרת בסופו של דבר גם שינוי בסביבה.
מה שלומכם?
צד הטיפול היומיומי בבן הזוג, או בהורה הסיעודי, יש עוד מישהו חשוב שאסור להזניח אותו - אנחנו. במסע הזה אפשר בקלות ללכת לאיבוד, דווקא בזמן שצריך למצוא זמן להכל: לקחת את הילדים בבוקר לבי"ס או לחוג, לקרוא ספר, לצאת לריצה או אפילו לשבת רגע ולשתות קפה חם בשקט.
יש לכם קריירה, אתם צריכים לפרנס ויש תחביבים מתי לאחרונה עשיתם משהו עבורכם? להיות בן משפחה מטפל משמעותו לא רק לתמוך בבן המשפחה, אלא גם ללמוד לצעוד במסלולים זהים יחד, לשמור על איזון, לזכור שגם אתם שם ואסור להיות שקופים כלפי עצמנו. כל העולמות האלו זקוקים לנתח מאתנו, לתשומת לב. אז איך לא הולכים לאיבוד? זה לא פשוט, אך בהחלט אפשרי ואחת הדרכים היא למצוא רשתות תמיכה.
רשת התמיכה של המטפל
גם אם אתם לא יודעים את זה, יש רשת תמיכה סביבכם. ארגונים, עמותות וגופים שונים המלאים אנשים שמבינים מה עובר עליכם ויכולים להציע כתף תומכת ואוזן קשבת, להסביר על נושאים שלא חשבתם, לכוון בשאלות, להציע פתרונות, ללוות ולסייע במסלול המאתגר והכה חשוב בתפקיד שלקחתם על עצמכם. ובתוך כל זה גם חשוב לזכור שגם המשפחה היא מקור חשוב לכוח ולסיוע וחשוב לדעת לשתף גם את בני המשפחה האחרים.
כל מטפל הוא קצת אחר וכל אחד זקוק למשהו אחר, אבל כל אחד מאתנו יכול למצוא את העזרה שהוא צריך. הצעד הראשון מתחיל בעצם ההכרה שנדרשת עזרה וזה ממש בסדר, זה לא הופך אותנו לפחות חזקים. אז איך בן משפחה מטפל נולד? לפעמים התפקיד נופל עלינו כרעם ביום בהיר ולפעמים הוא חלק צפוי מהחיים, לפעמים אנחנו מבינים את זה מיד ולפעמים מגלים קצת באיחור וביום שאנחנו מבינים שהפכנו למטפלים, במידה מסוימת התהליך הזה נעשה מעט יותר קל וזה הרבה מאוד.
