להתמודד עם קבלת תפקיד בן משפחה מטפל

עד שאנחנו מכירים בהיותנו בתפקיד בן משפחה מטפל עובר זמן שלא תמיד יש לנו לתת. אורן להק וליטל לוין, פסיכולוגים רפואיים, מסבירים מדוע ידע והיערכות הינם קריטיים כבר בשלבים הראשונים של ההתמודדות, עד שאנחנו מקבלים על עצמנו את התפקיד

1 ינו 0001 | זמן קריאה ממוצע: 3 דקות

אחד מכל שלושה ישראלים מטפל בבן משפחה מבוגר ולמרות שסטטיסטית יש להניח שפגשנו יותר ממטפל אחד בכל יום נתון, די בטוח שהנושא לא עלה. ככה זה, יש משהו מאוד שקוף במי שמטפל בהורה מבוגר, או בקרוב משפחה, המתמודד עם מחלה, פציעה או מוגבלות, או להבדיל קשיים הכרוכים בהזדקנות. אלה אנחנו - המשפחה, הקהילה, החברה - כולנו לא מדברים על זה והשתיקה הזו מאפשרת לא רק את השקיפות אלא את ההתמודדות היחידנית, זו שלא תמיד אנחנו מצוידים להתמודד איתה לבד. תפקיד המטפל בבן משפחה לא צריך להיות שקוף, אבל לוקח לנו זמן להכיר בו ולהתמודד עם ההכרה הזו בעצמנו והזמן שעובר לא פועל לטובה.

ההתמודדות עם תפקיד בן משפחה מטפל נעשית לרוב בשלבים, למרות שהתפקיד לא בהכרח מגיע בשלבים. רובנו עוברים את התהליך הזה עצמאית, אלא שידע, אבחון ועזרה חשובים וכדאי לקבל אותם כמה שיותר מהר. אם חושבים על זה גם לתפקידים אחרים, כמו הורות, אנחנו מתכוננים וגם לבן משפחה מטפל מגיעה אותה התייחסות. ככל שנתכונן ונבין טוב יותר מה התפקיד דורש, כך נוכל לבצע אותו טוב יותר ולהימנע מסיכונים וקשיים מיותרים. עם היערכות טובה אפשר להפוך את החוויה לחיובית ומחזקת.



ככל שנדע יותר על התפקיד, נוכל להתכונן טוב יותר ולעשות אותו טוב יותר 

איך ניתן להתמודד עם קבלת התפקיד טוב יותר?


מומלץ להבין את זה כמה שיותר מהר, עדיף לפני שלוקחים את התפקיד. הדרך הכי טובה לקחת את התפקיד היא מתוך ידיעה מה מצפה לנו, לפחות בקווים כלליים, זה מאפשר לנו להיערך, לרכוש כלים להתמודדות טובה יותר ולמנוע שחיקה ובעיות נוספות שניתן להפחית בהינתן היערכות מקדימה.

אבל מה שקורה בדרך כלל הוא שאנחנו דוחים את ההכרה בתפקיד. זה אומר שאנחנו מבצעים את התפקיד עוד לפני שהכרנו בהיותנו בעלי תפקיד. לפעמים אנחנו נושאים בפועל בתפקיד מבלי שנבין את מלוא היקפו למרות שאנחנו מבצעים אותו. גם במצב בו אנחנו המטפל היחיד ואין מישהו אחר שייקח את ניהול הטיפול על עצמו, עדיין יש חשיבות בלהיכנס לתפקיד במודעות מלאה, לקבל החלטה אישית ומודעת לכניסה לתפקיד בן המשפחה המטפל.


קבלת תפקיד המטפל היא גם כניסה אוטומטית לקבוצת סיכון וחשוב לדעת את זה

שאלות שכדאי לשאול כדי להבין באיזה שלב אני נמצא:

  • כמה זמן התפקיד דורש ממני בשבוע? אם התשובה היא שהטיפול לוקח נתח משמעותי מהיומיום שלי לאורך כמה שבועות אז התשובה היא שאני כבר שם, אם לא יש להניח שאני בדרך.
  • האם אנחנו מוותרים על דברים שאנחנו אמורים לעשות למעננו? טיפול בבן משפחה יגרום לנו פעמים רבות "להשתבלל", כלומר לעשות פחות עבור עצמנו. זאת אומרת שאנו מוצאים את עצמנו לוקחים עוד מטלות טיפול על חשבון פעילויות שהיינו עושים כגון תחביבים, עיסוקים ואירועים חברתיים מהם נהנינו בעבר. זה אומר שבעצם אנחנו כבר עונים להגדרה של בן משפחה מטפל.

אנחנו רואים בהרבה מאוד מקרים שההבנה לרוב מתרחשת תוך כדי תנועה. הסיבה לכך פשוטה - לא תמיד יש לנו את הרגע הזה של ההכרה, לפעמים אנחנו לא ממש מכירים בו עד שאנחנו עמוק בתוכו. תפקיד המטפל הוא תפקיד ששואב, קצת כמו וואקום שיש למלא וזה תפקיד בן משפחה מטפל. יש הבדל, גם אם סמנטי, בין למלא את כל המשימות ובין לקחת על עצמנו את התפקיד, בכל מקרה האחריות כבר שם.

על ההתמודדות בפועל עם התפקיד אחרי ההכרה בכך שאנחנו בני משפחה מטפלים, בכתבה הבאה

 

1 ינו 0001 | זמן קריאה ממוצע: 1 דקות

אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel  ו/או פורסם על ידי  רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים.  המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.

במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו  איתנו קשר

הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם

כתבות נוספות בנושא