בשום שלב לא קל להפוך למטפל של ההורה אולם במקרה של היסטוריה שלילית הקושי גדול יותר. נועם ליפשיץ-טילינגר, גרונטולוג מעמותת Caregivers ישראל מאיר את הנקודות שלא מדברים עליהן
לפני כ-10 שנים, בהיותי גרונטולוג צעיר ועם מעט ניסיון, הגעתי לפגישה עם מיכאל (שם בדוי), אדם זקן שביקש להיפגש איתי. הוא חי לבד, אחרי מותה הפתאומי של אשתו מדום לב 6 שנים קודם לכן. מהר מאוד התברר שמיכאל סובל בעיקר מבדידות. זה קורה לא פעם, ולא רק בארץ, שהורה סובל מבדידות בעיקר אחרי מות בן או בת הזוג בעוד הילדים עסוקים: עובדים שעות רבות, מטפלים בילדים קטנים, כורעים תחת הנטל הכלכלי ולא מצליחים להגיע לבקר את הוריהם. אלא שמהר מאוד התברר שבמקרה של מיכאל היה יותר מזה – שנים הוא התמקד בעבודה ובקושי ראה את אשתו והילדים, כשהגיע היה לא פעם מותש וזועף, מה שהשפיע על מערכות היחסים שלו בכלל. עכשיו, בשעה שהוא הכי נזקק לילדיו, הם לא ממש היו שם בשבילו.
המקרה של מיכאל וילדיו אינו יוצא דופן, הוא אפילו קל יחסית. מערכות יחסים בין הורים לילדים הם נושא מורכב שמסתבך עוד יותר כאשר מתהפכים התפקידים והילד הופך לתומך. במרבית המשפחות, בדרך כזו או אחרת, ילדים נרתמים לטיפול בהוריהם והשאלה היא רק מה ההיקף ומה היכולת. במצבים בהם ההיסטוריה בין ההורה לילד טעונה, המצב מסובך יותר.
לא פעם השאלה הראשונית היא "האם בכלל להירתם לטיפול?" מעבר לתשובה האישית, יש גם אלמנט סביבתי שקשה לנתק. במדינה כמו ישראל, בה "כבד את אביך ואת אמך" הוא יסוד מהותי דתית וחברתית, השאלה טעונה אף יותר כי החברה לעיתים שיפוטית ולא מכילה, מה שמקשה שבעתיים על הדילמות הקיימות ממילא.
שיחה עם ההורה לא תמיד אפשרית לכן חשוב שהילד יגבש את החלטתו בהתאם לתחושתיו Getty Images: laflor
להיכנס לעובי הקורה
במקרה של מיכאל, הוא רצה לתקן את המצב וליהנות מילדיו ונכדיו, לכן ביקש ממני לדבר עם הילדים. הפגישה הבאה שלי הייתה עם שניים מהילדים: הבן הבכור סירב להגיע ולפגישה הגיעו הבת האמצעית והבן הצעיר. הפגישה הייתה טעונה מתחילתה. שני הילדים הרגישו שלאור ההיסטוריה המשותפת הם עושים כמיטב יכולתם, אך הדגישו את הלחץ הסביבתי המופעל עליהם: שיחות הטלפון מרופא המשפחה של האב ותמיהת החברים על הנתק היחסי מאב ש"גידל אותם". אלא שמבחינתם הוא לא גידל אותם ולא באמת היה שם בסיס לטיפול אינטנסיבי יותר באב שמעולם לא היה שם.
הצעתי פגישה משותפת עם האב, אך הם סירבו, במקום הצעתי שיכתבו כמה נקודות, באמצעותן הם יגבירו במעט את המעורבות שלהם, מעין תכנית עבודה. הם הסכימו, אולם הדגישו שהכל ייעשה בקצב שלהם ובהדרגה. וכך סיכמנו. בחודשים הבאים המעורבות שלהם גדלה, הילדים שלהם הגיעו לבקרו יותר, ומיכאל התרכך בהדרגה ונהנה מהמשפחתיות החדשה, גם אם היא הייתה מוגבלת.
מה עושים כאשר ההיסטוריה המשפחתית טעונה ומורכבת?
בפרספקטיבה של 10 שנים מאוחר יותר, אני מתרשם שאופי ואיכות היחסים בין ההורה וילדיו במהלך החיים יקבעו במידה רבה את אופי ואיכות היחסים בגיל הזיקנה. חלק מהזקנים וילדיהם הבוגרים יסכימו לתת הזדמנות לתהליך טיפולי הדרגתי כלשהו, כדי לנסות ולתקן חלק מהעבר. אולם, סביר להניח שלרבים מהם יהיה קל יותר לשתף פעולה עם הסדר כלשהו שמייצר פורמליות שיש בה להתגבר במעט על משקעי העבר, ומאפשר לילד הבוגר לסייע בהתאם ליכולתו כשההורה זקוק לתמיכה בגיל הזיקנה.
לא תמיד ניתן לגשר על היסטוריה שלילית במשפחה, העבר פוגש אותנו שוב ושוב Getty Images: JackF
חשוב לזכור שכמו שאין הכרח שהורה יתפקד בצורה מיטבית כהורה, כך אין הכרך שילד בוגר יתפקד כך בהגיע ההורה שלו לגיל הזיקנה. בישראל, הנחשבת לחברה פמיליארית (ויש לכך יתרונות רבים), נדמה לעיתים שיש רק דרך אחת לנהוג לפיה, אולם ילד בוגר לא חייב לטפל בהורה שלו רק בגלל שהוא הילד שלו. אם הוא רוצה למלא תפקיד כלשהו בתוך היסטוריה משפחתית מורכבת, חשוב שיעשה תהליך עם עצמו ויבין מה הגבולות של התפקיד אותו הוא לוקח.
הדרך לעשות זאת עוברת דרך הגדרת תשובות לסט של שאלות ולא פעם מומלץ לעשות זאת באמצעות תמיכה מקצועית: האם ואיך הוא רוצה לקחת על עצמו את התפקיד, מהם הגבולות שלו, מה הוא מוכן לעשות, מה התדירות וכו'. בניגוד למקרים בהם ההיסטוריה המשפחתית טובה, שם התפקידים בדר"כ ברורים, במקרה של היסטוריה לא טובה, חשוב להגדיר במדויק את התפקיד ומהותו.
אחרי קבלת ההחלטה חשוב להבין שהוא מחויב בתחומים בהם לקח על עצמו אחריות ואת ההחלטה הוא עשה מרצונו ולא מתוך הכרח. רצף האחריות מתחיל בהחלטה לא לסייע ועד להחלטה לקחת את מלוא האחריות וכל החלטה על הרצף תהא אשר תהא – לגיטימית. חשוב שיתאם ציפיות, ישמור על עצמו, יערב בני משפחה נוספים (אחים ואחיות נוספים הם חלק בלתי נפרד מהעניין), וישים את הדגש על המשפחה הגרעינית שלו כמקור כוח.
לסיכום: הציפיות החברתיות להתגייסות טוטאלית של הילד הבוגר לטיפול בהורה שלו במקרה של היסטוריה משפחתית לא טובה הן לא רק לא ריאליות, הן גם לא לגיטימיות, בהתחשב במשקעים המשפחתיים שהצטברו לאורך השנים. נכון, גם שיפור קטן ביחסים הוא הצלחה ויכול לאפשר לבני המשפחה להגיע מקום בריא יותר ביחסים ביניהם, אולם הילד הבוגר צריך ואפילו חייב לחשוב קודם כל על עצמו ועל המשאבים האישיים העומדים לרשותו.
אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel ו/או פורסם על ידי רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים. המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.
במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו איתנו קשר
