ד"ר דנה פאר

גרונטולוגית ומרפאה בעיסוק, נשואה ואם לשניים, חיה ביוקנעם עילית

קצת על עצמי

נולדתי בחיפה, ורוב ילדותי גדלתי בארה"ב. חזרתי בחטיבת הביניים לארץ והכרתי את בעלי בגיל 15. שירתי כחיילת בודדת בתפקיד מכי"ת "נערי רפול" בחוות השומר. מייד בתום הצבא פניתי ללמוד ריפוי בעיסוק באונ' חיפה, ושם (באופן שהפתיע אותי, וגם את אמא שלי) גיליתי שאני מאד אוהבת לעבוד עם אנשים זקנים.

בתום הלימודים התחלתי לעבוד בבית אבות בחיפה, נישאתי לאיש חיל הים, נולדו לנו שני בנים, ועם השנים עברנו לגור ביוקנעם עלית. ביוקנעם מצאתי כר לפעילות חברתית והתנדבתי בעמותת חולי צליאק כעשור, בסניף מקומי של האגודה למלחמה בסרטן, והקמתי קהילה יהודית מסורתית בשם "אוהל מנשה", ואני ממשיכה לשמש בתפקיד יו"ר עד היום.

אני כגרונטולוגית ומרפאה בעיסוק

כבר במהלך לימודי ריפוי בעיסוק, מ-1996, עבדתי במחלקה לתשושי נפש ומאז אני בתחום הזקנה. עבדתי במספר בתי אבות בחיפה ומזה כעשור ב"מול כרמל" בקיבוץ שער העמקים. עם פתיחת החוג לגרונטולוגיה נרשמתי ללימודים וסיימתי ב-2002, עם לידת בני השני. הלימודים הרחיבו את התפיסות המקצועיות שלי ועוררו עניין רב. בהמשך למדתי גם לתעודה לניהול בתי אבות, בהם נחשפתי להיבטים לא טיפוליים של הזקנה בארץ. הסקרנות המקצועית הובילה אותי לערוך מחקר מרתק לדוקטורט על חווית החיים של נשים זקנות שמתגוררות בבית בזמן שהבעל שלהן עבר לבית אבות. עם סיום הדוקטורט ב-2014 הרחבתי את עיסוקי המקצועי, המשכתי ללמוד ונסעתי לארה"ב לצורך הסמכה בגישה ייחודית לטיפול באנשים עם דמנציה.

עבדתי זמן מה במרכז גריאטרי שוהם בפרדס חנה, בעיקר במחלקות לטיפול תומך. כיום אני ממשיכה לעסוק בטיפול תומך (טיפול פליאטיבי) ופועלת לקידום הנושא בגרונטולוגיה, גם בזכות פעילותי כחברה בוועד הפועל, כגזברית אגודת "תמיכה - לטיפול פליאטיבי בישראל" וכחברה בפורום משפחות מטפלות של אשל. אני מרצה בקורסים שונים של אשל מאז 2008, ומשמשת כרכזת מקצועית בקורס להכשרת מדריכות תעסוקה בקרית ביאליק.

כיום אני בעיקר מדריכה ומייעצת בנושא התערבויות לא תרופתיות ותקשורת אפקטיבית עם אנשים עם דמנציה באופן פרטי לבני משפחה מטפלים ולאנשי מקצוע וצוותים בכל רחבי הארץ.