מה שצריך לדעת על ההבדלים בין וירוס ה-HIV למחלת האיידס

מה זה אומר להיות נשא HIV?

HIV (ראשי התיבות של Human immunodeficiency virus, נגיף הכשל החיסוני האנושי) הוא וירוס אשר תוקף את מערכת החיסון המגנה על גופנו. הווירוס פועל בעיקר כנגד תאים מסוג T, אשר תפקידם הוא להילחם בזיהומים. תקיפת תאי ה-T חושפת את הגוף לזיהומים שונים, אשר יכולים לגרום לתחלואה ולמוות.

הייחודיות של נגיף ה-HIV נובעת מכך שבניגוד לנגיפים אחרים, מערכת החיסון לא יכולה להשמיד אותו לחלוטין, גם לא על ידי טיפול תרופתי, מה שאומר שמי שנדבק בנגיף ייאלץ להתמודד איתו לאורך כל חייו.

התרופות לטיפול בנשאי HIV הביאו למהפכה של ממש, עם כניסתן לשימוש ב-1990. עד אותה שנה מצבם של נשאי HIV התדרדר במהירות בתוך שנים ספורות מרגע ההדבקה, ואילו כיום אורך החיים הממוצע שלהם, במידה שלקחו את הטיפול לאחר ההדבקה ב-HIV עוד בטרם המחלה התקדמה, דומה לזה של אנשים שלא נדבקו בנגיף. 

אדם שנדבק ב-HIV נקרא "נשא". מיד לאחר ההדבקה הנגיף נמצא ברמה נמוכה בדם ולכן אינו ניתן לאבחון. תקופה זו מכונה "תקופת החלון". כיום, באמצעות שיטות חדשניות, ניתן לאבחן את הנגיף בדם כשלושה שבועות בלבד לאחר החשיפה לנגיף, אך על מנת לשלול באופן ודאי את ההדבקה יש לחזור על הבדיקה כ-12 שבועות לאחר החשיפה. בדיקה זו ניתנת חינם בקופות החולים ובמרכזי הבדיקות בבתי החולים.

מההידבקות ב-HIV עד להתפרצות המחלה

מצב 1: זיהום HIV מוקדם (acute HIV infection stage)

במהלך שבועיים עד ארבעה שבועות לאחר החשיפה לנגיף יופיעו תסמינים הדומים לשפעת (חום, כאב גרון, כאבי שרירים ונפיחות בבלוטות הלימפה). בשלב זה של המחלה הנגיף מתרבה (משתכפל) במהירות, תוך פגיעה בתאי ה-T של מערכת החיסון, כך שמספר הנגיפים בגוף עולה ומספר תאי מערכת החיסון יורד במקביל. בשל העומס הנגיפי הגדול בדם בתקופה זו קיים סיכון גדול להדבקת אנשים אחרים ויש לנהוג במשנה זהירות (כמו קיום יחסי מין מוגנים בלבד, דבר המומלץ בכל מקרה).

מצב 2: זיהום HIV מתקדם (clinical latency stage)

מצב זה מאופיין בתקופה שקטה, בה הנשא לא יחווה תסמינים כלל. שלב זה מכונה clinical latency stage, זהו שלב כרוני הנמשך זמן רב כיוון שהנגיף מתרבה באופן איטי מאוד, אך גם בשלב זה נשא עלול להדביק אחרים. אדם שלא נוטל טיפול יישאר בשלב זה כ-10 שנים בממוצע, בעוד אדם המקפיד על הטיפול התרופתי יכול להישאר במצב יציב זה עשרות שנים. 

אבחון מוקדם של HIV טרם הופעת תסמיני האיידס מציל חיים. תרופות כנגד הנגיף מורידות באופן משמעותי את העומס הנגיפי בדם. אמנם עדיין אין טיפול שמרפא HIV, אך הטיפול הקיים יעיל בהארכת התקופה השקטה לאחר החשיפה כך שתוחלת החיים של נשאי HIV אינו יורד מתוחלת החיים של אדם שאינו נשא.

מצב 3: מחלת האיידס (acquired immunodeficiency syndrome)

וירוס ה-HIV יכול להוביל ל- (AIDS (acquired immunodeficiency syndrome, ובעברית איידס תסמונת הכשל החיסוני הנרכש. זהו השלב האחרון והחמור ביותר לאחר ההדבקות בנגיף הכשל החיסונים האנושי (HIV). מערכת החיסון של החולים באיידס פגועה וחלשה, מה שמוביל להידבקות בזיהומים ומחלות קשות. זיהומים אלו נקראים אופורטוניסטים (opportunistic infection), כיוון שבאדם עם מערכת חיסונית תקינה, לא תגרם ברוב המקרים מחלה עקב ההדבקות, אך באדם הלוקה בכשל במערכת החיסונית עשויה להגרם מחלה קשה. 

בשונה מנשא HIV, ההגדרה של אדם כחולה באיידס תעשה כאשר וירוס ה-HIV פגע במערכת החיסון באופן שגרם למספר תאי ה –T Helper לצנוח מתחת ל-200 תאים במיקרוליטר (יחידת מידה בה סופרים את התאים בבדיקת דם). מספר נמוך זה מאפשר לזיהומים אופרטוניסטיים לפגוע בקלות יתרה באדם עם מערכת חיסון כה חלשה.