החזר קיבתי-וושטי הוא תהליך פיזיולוגי נורמלי המתרחש כמה פעמים ביום בתינוקות, בילדים ובמבוגרים. רוב האירועים מתרחשים בזמן הרפיה זמנית של הסוגר בין הקיבה לוושט. תהליך זה מאפשר עלייה של תוכן הקיבה. בדרך כלל זה קורה לאחר ארוחה ונמשך פחות משלוש דקות, ללא תסמינים כלל או עם תסמינים מועטים. ריפלוקס שכיח עד גיל שנה וחצי, אבל ברוב המקרים חומרתו פוחתת בהדרגה מגיל תשעה חודשים. למעשה, הריפלוקס משקף תופעה פיזיולוגית שכיחה בשנה הראשונה לחיים. 60-70% מהתינוקות יחוו הקאה לפחות פעם אחת עד גיל שלושה-ארבעה חודשים.
מבחינה אנטומית, בוושט שלנו ישנו מחסום עליון ותחתון. תפקידו הפיזיולוגי של השריר הטבעתי התחתון הוא למנוע מעבר של תוכן קיבתי להגיע בחזרה לוושט לאחר הארוחה ולמעשה בכל רגע נתון.
במרבית המקרים הפליטות אינן מלוות בתסמינים ספציפיים אם בכלל, במידה ולפליטות מתווספים סימפטומים נוספים כגון חוסר נוחות, בכי או אי עלייה במשקל, היא דורשת פניה לרופא הילדים.
על אף שריפלוקס יכול להופיע בכל גיל, הוא נפוץ במיוחד בקרב תינוקות, והוא הגורם מספר אחת לפליטות בתקופת הינקות.
איך להבדיל בין החזר קיבתי-וושטי פיזיולוגי לבין מחלה אמתית?
ההבחנה בין המצב הפיזיולוגי GER לבין ריפלוקס קיבתי־ושטי פתולוגי (GERD) בתינוקות ובילדים נקבעת לא רק על סמך מספרן וחומרתן של אפיזודות הריפלוקס, אלא גם על סמך נוכחות סיבוכים.
כיצד מאבחנים ריפלוקס אצל תינוקות?
בתינוקות אין תסמין או סימן אחד שמאפשרים לאבחן את התופעה או שעשויים לחזות תגובה לטיפול, האבחנה מתבססת על מכלול הביטויים הקליניים ולעיתים יש צורך בבדיקות עזר. אצל תינוקות האבחנה תהיה על סמך לקיחת אנמנזה (שאלות של הרופא) ומציאת ביטויים קליניים אצל התינוק למשל: גיהוק, סירוב לאכול, שיהוק, כאבי בטן, תחושת מחנק שיעולים תכופים וכמובן פעולת הריפלוקס עצמו.
כיצד ניתן להקל על ריפלוקס בילדים?
בתינוקות - כאשר מדובר בפליטות והקאות מרובות ללא סמנים מדאיגים, אין צורך כלל בטיפול. במצבים אלו מדובר בתופעה שפירה, שברוב המוחלט של המקרים חולפת ללא התערבות בין גיל שישה חודשים לשנה. אם הוחלט שיש צורך לטפל בריפלוקס, הטיפול תלוי באופיים ובמידת חומרתם של התסמינים השונים. התערבויות אפשריות כוללות: לאחר הארוחה להחזיק את התינוק זמן ממושך יותר שלא במצב מאוזן (כלומר לא בתנוחת שכיבה), אי הושבת התינוק בתנוחת סל־קל המחמיר ריפלוקס, וכן השכבה על הבטן בזמן ערנות התינוק, ובהשגחת ההורים. בשלב הבא, בתינוק שאינו יונק, ניתן לשקול הסמכת המזון אשר מפחיתה במקצת את תסמיני הפליטה, חשוב להדגיש כי בתינוק יונק ההמלצה היא להמשיך להניק. כמו כן, מומלץ להקטין את נפח הארוחות ולהימנע מאכילת יתר. אם אין שיפור בתסמינים, בתינוק יונק- ניתן לנסות להוציא מוצרי חלב פרה מתזונת האם. בתינוק שניזון מפורמולה- ניתן לשקול מעבר למשך זמן מוגבל (כחודש) לפורמולה מפורקת, רק לאחר ייעוץ עם הרופא המטפל. לאחר כ2-4 שבועות חוזרים לביקורת אצל רופא הילדים אשר יחליט, בהתאם לתגובת התינוק, על המשך הטיפול והאם יש צורך בהפניה למומחה בגסטרו-ילדים.
