אבא שלי ואני, או - איך מתמודדים עם הורה סיעודי תשוש נפש?

אבא שלי בן 82. הוא איבד את ספירת הימים, את הרצון לחיות ואת המוטיבציה לעשות משהו בכלל. בכל פעם שהוא מתלונן על כאבים ופורץ בבכי, בכל פעם שהוא שוב שואל איזה יום היום, אני מבינה שאנחנו חיים על זמן שאול

1 ינו 0001 | זמן קריאה ממוצע: 3 דקות

הכרתי אדם שאמר לי שלעולם לא אוכל להשיב להוריי כגמולם, אפילו לא על הטלק ששמו לי על הישבן כשחיתלו אותי כתינוקת. אני כבר מזמן לא תינוקת, ואבא שלי כבר בן  82. בנוי לתלפיות, גבר נאה ומרשים מאבד את חירותו הנפשית והרוחנית בקצב מסחרר. הוא הסיר אחריות מעצמו ומתמסר לטיפול בו ולשמירה עליו, כאילו חזר בכל מאודו להיות ילד קטן. הוא אינו סיעודי במובן הפיזי, אך הוא איבד כל רצון לחיות את החיים, לא רוצה לעשות כלום, רוב היום יושב מול הטלוויזיה, או סתם בוהה. הליכותיו קצרות, חמישה שישה צעדים והוא עוצר לנוח. מתלונן על כאבים ופורץ בבכי לא רצוני בתדירות גבוהה. בהגדרה, מדובר בסיעודי תשוש נפש, אם כי הוא איננו מאובחן עדיין.

אני מוצאת את עצמי מנהלת את כל ענייניו, מלווה אותו לכל הליכה לרופא, שולטת בכל מסמך שקשור אליו החל מהבנק, ביטוח לאומי וכלה בקופת חולים.

זוהי ראשיתה של דמנציה, כך בדיוק זה נראה. יחד עם זאת מכיוון שאנחנו בראשית הדרך, ברגעים החשובים של החלטות עדין יש לאבא מה להגיד. הוא לא רוצה להיכנס למוסד טיפולי ומסרב לקבל עזרה של מטפל. הוא חסר אונים ובעצם שנינו חסרי אונים, כי גם אני לא יודעת איך לגשת לכל זה.

אבא שוכח לקחת את התרופות שלו, הוא צריך אותן עבור הסוכר, הכולסטרול והפרפור בלב מהם הוא סובל. אני מגיעה, מסדרת את קופסת התרופות ופעמים רבות קונה קופסא חדשה, כי לא ברור לאן קופסת התרופות נעלמה.

אתם לא לבד. הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם.

 

מכונס בתוך עצמו ושואל שוב ושוב את אותן שאלות  

לפני מספר חודשים אבא עבר תאונת דרכים שבמהלכה נפתחו כריות האוויר ברכב והוא שבר ארבע צלעות. אבא אושפז 8 ימים בבית חולים, אחר כך 10 ימים בבית הבראה ומאז שחזר הביתה הוא לא חוזר לעצמו.

אומרים שהחמלה מניעה אותי, זה נכון במצבים מסוימים, אם כי יש לא מעט רגעים שאני רוצה למרוט שערות, או לפחות להצמיח אותן בכף היד ואז למרוט.

אבא לא גר בישוב שלי ואני נוסעת אליו עד שלוש פעמים בשבוע. הוא מבקש את עזרתי ללכת שוב ושוב לרופא, כי כואב לו והוא סובל. המדדים הפיזיים שלו תקינים פחות או יותר. הוא מתלונן על אבדן תיאבון, סחרחורות, כאבים בחזה מהתאונה, חולשה בכל הגוף, קוצר נשימה. ואז אנחנו מגיעים לרופא והכול תקין. ברור שיש כאן עניין נפשי מורכב, זו הנפש שכואב לה ואין לזה ממש טיפול.

השבוע ביקש שאקנה לו טיפות נגד כאבים, תמהתי כי בכל זאת רק קנינו לא מזמן - איך יכול להיות שהבקבוק החדש נגמר? מצאתי את עצמי מלמדת את אבא כיצד לספור טיפות. הוא סיים בקבוק טיפות שלם בשתי מזיגות, לא הבין כיצד למדוד ושבר את הפייה ומזג חצי בקבוק בכל פעם.

זו לא בעיה לקבוע עם אבא בדיקות דם בבוקר, רק שלקביעה עם אבא אין משמעות - אין לו לוח זמנים, הוא לא יודע איזה יום היום. אני מתקשרת ערב לפני ומזכירה לו שיפסיק לאכול, כי יש לו בדיקת דם בצום. אני מתקשרת בבוקר מזכירה לו לא לאכול, כי אני מגיעה לקחת אותו. כשאני אוספת אותו, הוא שואל לאן הולכים, אני מזכירה לו שהולכים לבדיקת דם. שואלת סתם בשביל השיחה, זכרת לצום? שואל – למה? אכלתי משהו קטן. מעבירים את הבדיקה ליום אחר בתקווה שבפעם הבאה נצליח.

אבא שלי הפסיק לתפקד. פעם אהב לראות סרטי טבע, לפתור תשבצים וסודוקו, לשחק שש בש, לצאת לקפה, למסעדה, לקניון. היום הוא חסר אונים, שואל כל הזמן מה יהיה איתו ואין לי תשובות. הוא חסר אנרגיות ולא מסוגל להניע שום דבר למען עצמו וגם אני לא יכולה להניע אותו באמת.

אני יודעת שאנחנו על זמן שאול. אני יודעת שזה עומד להסתיים במוסד סיעודי. כנראה שגם אני זקוקה לזמן להיפרד מאבא. עצוב לי מאוד, אני לא מסוגלת לחבק אותו, ללטף ולנחם. אני נרתעת מהמצב ומתפקדת בצורה קורקטית, פועלת לפי משימות. אין בי כעס, אולי גם אין בי מספיק אהבה, אך יש בי כוח לעשות את שנדרש מהמקום של כיבוד הורה. איך הגעתי למצב הזה?!

אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel  ו/או פורסם על ידי  רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים.  המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.

במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו  איתנו קשר

כתבות נוספות בנושא

הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם