גם בני משפחה מטפלים צריכים להיות מודעים לגילנות

המודעות לגילנות בחברה הישראלית הולכת וגדלה, אך המציאות עדיין רחוקה מלהיות נטול סטריאוטיפים מבוסס גיל. בני משפחה נתקלים זה לא פעם אבל לא בהכרח קוראים לתופעה בשמה. אפשר לשנות את המציאות ולהיטיב עם הקשישים, זו הבניה חברתית נדרשת כתשובה לגילנות

בעוד בישראל נהוג להתייחס לזיקנה בציטוטים מאוד יפים מהמקורות, כמו "אל תשליכיני לעת זקנה" (תהילים עא, פסוק ט'), או "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" (ויקרא י"ט, פס' ל"ב), המציאות מעט שונה. למעשה ובמידה רבה כמו במרבית המדינות המערביות שמקדשות את הצעירים, היחס החברתי לזקנים רחוק מיחס של כבוד, הערכה ושוויון. בפועל, זיקנה היא נושא לא מדובר וקשישים כקבוצה סובלים מהדרה ותפיסות סטריאוטיפיות שמתבטאות באפליה. לאפליה השקופה הזו ממנה סובלים קשישים על רקע היותם קשישים, יש שם – גילנות.

בני משפחה מטפלים לרוב יחושו אותה יותר, בעיקר משום שהם מלווים את בן המשפחה הקשיש, אבל במידה מסוימת כולנו לוקים בה. לא פעם בעת ליווי לרופא, ידבר הרופא אל בן המשפחה המטפל יותר מאשר אל המטופל עצמו, גם אם הוא כשיר לחלוטין מנטלית – אבל בעצם זה מופע של גילנות, שמופיע בתדירות רבה מדי. לעיתים כוונות טובות מובילות לסוג של גילנות לא מודע, כמו להחליט עבור בן המשפחה הקשיש, או לדבר אליו כמו אל ילד קטן, או לחלופין בסמכותיות יתר. מכיוון שיש הבנייה חברתית מושרשת לא להתייחס לסוגים שונים של מופעי כילנות, חשוב מאוד להעלות אותה למודעות כדי להתחיל לשנות.

מהי גילנות?

גילנות, או באנגלית ageism, אלא תוצר של הבניה חברתית של הגיל, בה ההתייחסות לגילו הכרונולוגי של אדם היא חלק ממערך חשיבה חברתי סטריאוטיפי, מוטה ובעל דעות קדומות שיוצר אפליה בפועל נגד אנשים מפאת גילם. בצורותיה הקיצוניות מאפשרת הגילנות להוציא את הקשישים ולראותם כשונים ובכך להוציאם מהכלל, רק מעצם גילם. את המושג פיתח ד"ר רוברט באטלר, גרונטולוג ופסיכיאטר אמריקאי, שהגדיר אותו כדעה קדומה נגד אדם בשל גילו שתוצאתה אפליה.

החברה הישראלית מלאה בלא מעט גילויי גילנות ורבים מהם עוברים מתחת לרדאר. למשל, בתקשורת יופיעו קשישים לרוב בהקשרים מוחלשים מתוך עולמות של מצוקה, כמו עוני, ניצול, התעללות, יחס לא הוגן לניצולי שואה, קשיים כלכליים ועוד, והרבה פחות בהקשרים מעצימים, או חיוביים. התקשורת לרוב לא תעסוק בהנכחת הקשישים כחלק מאג'נדה יומיומית. אבל זו גם נחלת התפישות החברתיות הכלליות - בעוד שברור שגיל כרונולוגי, לא בהכרח מעיד על האדם ויש לבחון כל אדם לאור מצבו ושהמשך תעסוקה חיוני להזדקנות מיטבית, עדיין בלא מעט מקומות עבודה מחויבים אנשים בגיל פרישה לפרוש, למרות שאם זה היה תלוי בהם, הם היו מעדיפים להמשיך ולעבוד. 

הדרת זקנים אינה נחלת החברה המודרנית, כבר אריסטו הגדיר קשישים כרעי מזג ובימי הביניים הוצגה תשוקה בגיל מבוגר כחטא. למעשה החברה המערבית, בניגוד לחברות אחרות, קידשה נעורים מאז ומתמיד ונטתה לבדל את הזקנים ובמידה רבה גם להרחיקם. אבל לא מעט השתנה מאז והעלייה המשמעותית בתוחלת החיים, דורשת מהחברה לשנות את נקודת המבט ולהבין את הברור מאליו, התפישה החברתית לגבי זקנה מוכרחה לעבור שינוי.

אנחנו נוטים לתת משקל גדול לגילו של אדם, אך למעשה יש בגישה זו הכללת יתר. אמנם גיל כרונולוגי יכול לתת אינדיקציה מסוימת, אולם הוא מורכב ממשתנים שונים. הגדיר זאת ד"ר בריק, יו"ר האגודה הישראלית לגרונטולוגיה: "אין חובה להגדיר אדם כזקן בכל גיל שהוא, בגין גילו הכרונולוגי. אם כי אין להתעלם מתהליך ההזדקנות, יש למחוק את הדיכוטומיה הקיימת בין צעיר לזקן". מצב הקוגניטיבי, הרגשי, הפיזי ורמת תפקוד אמנם מושפעים מהגיל הכרונולוגי, אך הם האינדיקטורים ליכולת התפקודית של האדם, הרבה יותר מאשר גילו בלבד. אדם שגילו מבוגר יכול עדיין להיות פעיל פיזית וקוגניטיבית ולתרום לא מעט לסביבה, גם המקצועית ואת זה חשוב שנפנים כחברה משום שזה קריטי להזדקנות מיטבית. המסר החברתי שמגיל מסוים אדם צריך לפרוש, הוא הרבה מעבר למסר מקצועי, הוא גם מסר חברתי שלילי במיוחד שאינו תורם להזדקנות מיטיבה בקהילה. להפך, הוא הופך אדם עם המון תכלית למיותר, למרות שאין הדבר כך. האדם, בין אם בצעירותו ובין אם בזקנתו, לנצח מחפש משמעות ועל החברה להעניק לו את התנאים לכך בכך גיל.

המסר ששולחת החברה בלי להתכוון לאוכלוסיית הקשישים הוא שהם אינם נדרשים, אך ברור ונהיר שאין פני הדברים כך. לידע ולניסיון הנצבר של הדורות המבוגרים יותר יש חשיבות אדירה, אפילו במובן הכלכלי גרידא ועם זאת, כחברה אנחנו מוטים להדירם. מעבר למסר הכללי, יש גם משמעות רגשית ואישית עצומה שבהחלט פועלת בניגוד להבנה שזיקנה מיטיבה מתרחשת בקהילה. כדי להזדקן באופן מיטבי בקהילה, נדרש כפר שלם של אנשים, ממש כמו לגדל ילד.

כתיבת כתבה זו נסמכה על המקורות הבאים:

ישראל (איסי) דורון (עורך), "גילנות בחברה הישראלית"

ד"ר יצחק בריק, "היש משמעות לגיל ומהי זיקנה פעילה?", מגזין דורות, 11.2017.

אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel ו/או פורסם על ידי רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים. המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.

במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו איתנו קשר