פינת המטפלת -
שיחה בגובה העיניים עם אילנה נירנברג

פתיח:

בתקופה שבה המדינה כולה נמצאת בטראומה קולקטיבית, אתן ואתם, נשות ואנשי הטיפול, נמצאים ומוצאים את עצמכן ועצמכם בחזית הבלתי נראית.

מחזיקים ומחזיקות את הכאב של כולנו.

במסגרת תכנית 'מטפלים בנפש' של טבע, בחרנו להביא את סיפורה של אילנה נירנברג, עו"ס ופסיכותרפיסטית בעמותת נט"ל שחוותה את המלחמה באופן ישיר, לשיחה על אנושיות, פגיעות והזכות (והחובה) של המטפלות והמטפלים לקבל עזרה.

חלק א': היכרות וחיבור אישי

- מי את? מאיפה?

נעים מאוד ולהכיר - אני אילנה, תושבת ב״ש ומילדותי גדלתי באזור הנגב.

עו״ס במקצועי (Msw) כ- 15 שנים, פסיכותרפיסטית ממוקדת מוסמכת.

אני מטפלת בגישת CBT, EMDR, בתחום טראומה ומשבר ומאז מלחמת "חרבות ברזל" אני מטפלת ביחידה הקלינית בעמותת נט"ל והחודש אף השתלבתי בלימודי SE במסגרת המרכז הרב תחומי ללימודי טראומה בנט״ל.

אני בעלת קליניקה עצמאית בב״ש ומטפלת גם און ליין מכל רחבי הארץ.

במקביל ולאורך כל שנים אני עובדת במגזר הציבורי, ומאוד מחוברת למקצוע ולעשייה שלי.

- לפני הכל, מה שלומך היום?

אני יכולה לומר ששלומי טוב.

אני חושבת שכמו כולן וכולם, יש ימים טובים יותר וטובים פחות. גם אני מתמודדת עם המציאות שנכפתה עלינו ועם השינויים שחווינו ברמה המדינית כעם, וברמה האישית, כל אחד ואחת במקרים האינדיבידואליים שלהן ושלהם.

אני מנסה ככל שביכולתי להיות במודעות שמאפשרת התבוננות פנימית ויכולת הבחנה וזיהוי מה שייך לי לבין מה שייך למטופל ולווסת בהתאם. כשעולים עומס ו/או רגש, תחושה משמעותיים, אני דואגת לעבד אותם מחוץ למרחב הטיפולי בהדרכה מקצועית, זה חלק מהאחריות המקצועית שלי לשמירה על מרחב טיפולי מקצועי ובטוח למטופלים.

- איפה פגש אותך ה-7 באוקטובר?

בבית בב״ש.

מודה שברגע הראשון לא הבנו מה קורה, אף אחד לא הבין, על אף שלצערנו אנחנו למודי מבצעים ומלחמות והשהייה בממ״ד לא זרה לנו.

היה הרבה בלבול וחוסר ודאות.

בשעות הראשונות מצאתי את עצמי דואגת בלי סוף למטופלים שלי, בין כל ההודעות למשפחה ולחברים.

- איך נראה הבית שלך בתקופת המלחמה?

לאור כך שכבר חווינו ימים כאלו, אז יחסית יציב (עד כמה שהיה אפשר), משולב בחוסר ודאות ויחד איתו וכצורך עולה - רווי בעשייה.

הבנתי מהדקה הראשונה את הצורך שעלה, (וצפיתי מה עוד יעלה בהמשך), חיפשתי איפה אני יכולה לתרום ולהיות הכי משמעותית. הצטרפתי כמטפלת ליחידה הקלינית בעמותת נט"ל וחיפשתי איך להשתלב במערך התנדבותי במקביל להחזקה של המטופלים בקליניקה ובמקביל לעבודה במגזר הציבורי

חלק ב': המטפלת

- מה חשת בחדר הטיפול כשהבנת שיש מציאות משותפת עם המטופל?

במסגרת עבודתי עם עמותת נט"ל אני מטפלת בחיילי מילואים, משפחות חטופים, שורדי ושורדות נובה, אנשים שנאלצו לעזוב את העוטף, א.נשים שחוו קשיים כתוצאה ממלחמה מתמשכת והמציאות אליה אנחנו מתעוררים מדי בוקר, קשיי הסתגלות, חרדה ומצוקה נפשית, וזה רק פירוט חלקי של המקרים שאותם אני מלווה.

אני חושבת שכולנו כאנשי ונשות טיפול חווינו מציאות שלא חשבנו שנתמודד איתה.

ברגעים מסוימים חשתי הזדהות ובעיקר הרבה אמפתיה ורצון לסייע. הקשר הטיפולי הפך מוחזק אף יותר.

המטופלים ואני למעשה היינו על אותו 'מישור חוויה' - לא זה מול זה אלא יותר מול מה שקורה. זה העמיק את התפקיד המקצועי שלי ואת המרחב המשמעותי שנוצר ביחסי אמון בתוך חדר הטיפול.

לצד תחושת הקירבה והחיבור, שמרתי על מודעות מקצועית חזקה. ידעתי שדווקא ברגעים של מציאות משותפת חשוב לשמור על גבולות, חשיבה מקצועית קלינית ועל עיבוד מתמשך כדי שהחוויה תשרת את המטופל ולא תהפוך להזדהות יתר.

הרגשתי אחריות להישאר נוכחת, תוך כדי איסוף, החזקה, ושמירת גבולות וזאת בשביל המטופלים שלי. ברגעים, הטיפול התרחש דרך היכולת להיות יחד בתוך החוויה.

- מה עזר לך ברגעי משבר או חוסר בטחון?

הכוחות והמשאבים שלי - יש אומרים שזו החוזקה שלי בחיים.

עזרה לי הבחירה והיכולת לדעת לעצור ברגעים של חוסר בטחון ולא לפעול ממנו, להימצא בענווה, לשיים את הקושי, ולא להישאר איתו לבד.

בתחילת המלחמה וגם בהמשכה, עצרתי מדי פעם ובדקתי מה נכון עבורי וכמה אני יכולה להכיל, כדי לנסות למנוע כמה שאפשר טראומטיזציה משנית ובעיקר כדי לשמור על עצמי.

ישנה חשיבות רבה לקבלת ליווי והדרכה מקצועית בטיפול, וכן בחיבור לערכים שמנחים אותי כמטפלת והבניית הקשר הטיפולי אל מול המטופלים מתוך המקום הזה. בנוסף קיבלתי מעטפת מקצועית אישית מעמותת נט"ל שמאוד סייעה לי.

- מי תמך בך?

נעזרתי (ועדיין) במשפחה, חברים, קולגות שעברו מצבים ורגעים דומים, וכן אני מלווה שנים בהדרכה מקצועית פרטנית. בנוסף, לאורך תקופת המלחמה השתלבתי בטיפול.

נדבך משמעותי נוסף הוא השתלבות בקבוצות ההדרכה המקצועיות דרך עמותת נט״ל, כולל השתלמויות, פעילויות, ריטריט במסגרת תכנית 'מטפלים בנפש' של טבע, ונעזרתי במנהלות המקצועית שלנו בנט"ל- אירית אלוני - מנהלת היחידה הקלינית, ריקי מאירי וחגית מנחם - לליווי, תמיכה והתייעצות. המעטפת המקצועית שאני מקבלת כמטפלת בעמותה, ראויה לציון ולהערכה רבה.

חלק ג': מסר לקולגות

- מה מטפלים אחרים צריכים לדעת על המציאות המשותפת?

קלישאתי אבל יאמר - כולנו יחד במציאות המשותפת הזו, וכוחנו באחדותנו (זה משפט שמלווה אותי עוד מימי המאבק על המקצוע שלנו). פשוטו כמשמעו.

עבורי, מציאות משותפת היא רגע של חיבור שנבנה בהדרגה ותוצר של בחירה מתמשכת של המטפל להיות נוכח ולהישאר בקשר, ולא יעד שמנסים להשיג, וזאת לצד אחריות קלינית. הדבר דורש שמירה על גבולות, הבחנה בין עולמות פנימיים, וויסות, החזקה ועיבוד מתמשך.

כשהבחירה והאחריות מוחזקות יחד, והקשר מוחזק נכון, מתאפשרת, בעיניי, עבודה טיפולית משמעותית ופתח לעזור למטופל לעזור לעצמו ויצירת שינוי. לסייע למטופל לקדם את עצמו היכן שהוא מרגיש עיכוב או תקיעות.

העבודה המשמעותית והחשובה שאנחנו עושים מעצבת את פני המציאות ובעיניי, משנה אותה בהווה ועוד תשנה אותה בעתיד.

- מה מעניק לך תקווה?

בחדר הטיפול - אני עוברת את המסע הייחודי והמשמעותי של המטופלים יחד איתם. "מאירה להם את הדרך בפנס".

מאירה להם את הכוחות והמשאבים שלהם שלפעמים הם מתקשים למצוא. אנחנו רואים יחד שגם בתוך הכאב והקושי, יש נקודות אור ורגעים של תנועה, בחירה וויסות.

בתוך חדר הטיפול, הקשר וההחזקה, מתאפשרת למטופלים בחירה משמעותית ואחריות להמשך חייהם וזה מקור מרכזי לתקווה עבורי.

- מילה אחת לסיכום

ברמה האישית, ובהקשר לשאלה הקודמת, התקווה שלי נובעת מהיכולת לראות את החיים כמסע וצמיחה מתמשכים, גם בתקופות מאתגרות. זיהוי נקודות האור והבחירה להישאר בתנועה בקצב שמתאים לי ונכון עבורי, מחזקות ומחזיקות אותי.

אני מאמינה בדרך המקצועית, הערכית והמוסרית שלי, ואני מאוד גאה בי ובכל צוותי הטיפול, וכל המערך המגויס לטובת מי שזקוק לסיוע, בהווה ולעתיד.

כל אחת ואחד בתחומם - ויש תחומים רבים, חשובים ומשמעותיים - עושים עבודה משנת מציאות.

בסופו של יום, כולנו - אנחנו כמטפלים וגם המטופלים, רוצים שיסתכלו עלינו ועליהם בעיניים טובות, יראו אותנו ואותם.

המלחמה אומנם הסתיימה רשמית (ובתקווה שלא נהיה במצבים האלו יותר ואמן לבשורות טובות), אבל המסע שלנו ממשיך. החשיבות היא החזקת התקווה במסע ולכוון לצמיחה דווקא מהמקומות של הטראומה עבור המטופלים שלנו.

בעיניי, זו החובה המקצועית שלנו, אבל מעל הכל, זו הזכות שלנו כנשות ואנשי טיפול.

אנחנו כאן עבור המטופלות והמטופלים שלנו.

אני גאה להשתייך לצוות המטפלים ביחידה הקלינית בעמותת נט״ל ומרגישה שאנחנו מקבלים מעטפת מקצועית יקרת ערך (ברמה המקצועית והאישית) בייחוד עם הצטרפות חברת טבע.

העובדה שחברה עסקית מעלה לסדר היום נושא הרבה פחות מדובר, ופתאום מישהו רואה גם אותנו – נשות ואנשי הטיפול היא כה משמעותית ומחזקת. ההכשרות, ימי ההתאווררות הם כה חשובים לחיזוק החוסן שלנו וכדי שנוכל להמשיך ולתת את הטיפול הטוב ביותר למטופלינו.