10 שנים של שמירה על משקל
תמיד הרגשתי נוח עם מי שאני, אף פעם לא הרגשתי צורך להשתנות. לפני 10 שנים הגעתי לקבוצת non diet, שדוגלת באכילה מודעת המבוססת על רעב ושובע. המנגנון פשוט: אוכלים כשרעבים עד שנעשים שבעים ולא יותר, קצת איבדנו את ההרגל הזה בחברת השפע. זה נתן לי את הכלים, הגעתי למשקל העכשווי שלי. היום אני שומרת על מסגרת אכילה, אוכלת רק כשאני רעבה ולא אוכלת מהעיניים ומפסיקה כשאני שבעה. עם השנים אני מבשלת יותר בבית כי זה כיף לי ונעים וכך אני מוודאת שמה שאני אוכלת בריא ולא מעובד. אני שומרת על אותה המידה כבר 10 שנים ובכל בדיקות הדם שאני עושה באופן תקופתי כל הערכים שלי מאוזנים.
ישנן בנות, ישנם בנים
גדלתי עם אמא וסבתא שלא היו קטנות, אך היו נשיות ומטופחות תמיד, גם הזוגיות של ההורים, שתמיד היתה אינטימית, וכל אלה נתנו לי להרגיש ביטחון ביחס לעצמי וביחס לזוגיות. מעולם לא חשתי לא נוח עם עצמי, לבד, בחברה או בסצנת הדייטים והזוגיות. העובדה שאני שמנה לא רלוונטית למציאת גבר ועד היום הוכחתי שאני מסתדרת מצוין.
מאז ומעולם הייתי בנאדם של חברים. אבל בהחלט אפשר להגיד שבמובן מסוים אולי אפילו קל היום יותר לפגוש עוד אנשים בזכות הרשתות החברתיות. הן מביאות למפגשים מחוץ למסלול החיים הרגיל, של בית ספר, צבא, לימודים ועבודה. למשל מצאתי קבוצת פייסבוק עם נשים שמנות שמתייחסות לעצמן כשמנות, שמכירות במי שהן. נשים כמוני, שמנות, ומצאנו אוזן קשבת אחת בשנייה ונוצרה חברות שגם חרגה מהווירטואלית.
עם גברים זה אחרת, יש גברים שאין להם בכלל בעיה ויש גברים שנמשכים ורוצים קשר אבל לא יהיו מוכנים להיראות בפומבי, הם מתגלים די בקלות כאשר חוץ מהדייט הראשון אין ממש מפגשים עם הסביבה, לא רק יציאות אלא גם מפגשים עם חברים וזה מעיד על קושי להתמודד עם העובדה שאני שמנה עם הסביבה. אלה לא מערכות יחסים שאני שומרת עליהן. במידה רבה הגבר שלי צריך להבין לא פחות ממני שזה הגוף שלי ולא אחליף אותו כדי שלמישהו אחר יהיה יותר נוח, גם אין שום סיבה.
