בעזרת הדיאטנית הצלחתי להוריד 23 ק"ג ושמרתי על המשקל הזה עד אחרי הצבא. אז, בלי סיבה ברורה, שוב התחלתי לאכול כמויות גדולות ולעלות במשקל. עד גיל 27 עברתי מדיאטנית אחת לאחרת, מקבוצת תמיכה אחת לשנייה, ניסיתי את כל השיטות שהיו אז בשוק, אבל שום דבר לא באמת עזר לי להוריד במשקל. בגיל 27, כששמתי לב שכל החברות שלי כבר בזוגיות או כבר נשואות ולחלק היו אפילו ילדים, החלטתי שהמצב לא יכול להמשיך כך והחלטתי לעשות דיאטת כסאח. רציתי שגם לי תהיה זוגיות כמו לכל החברות שלי, וחשבתי שהמשקל זה מה שמונע ממני להגשים את החלום הזה.
תוך 10 חודשים הורדתי 35 קילוגרמים, היום אני יודעת עד כמה זה מסוכן ולא מומלץ, אבל אז רק רציתי לרדת במשקל ושום דבר אחר לא היה חשוב. השיטה שלי הייתה פשוטה: פשוט לא לאכול שום דבר. בהשוואה לכמויות הרגילות שהייתי אוכלת, הייתי בצום מתמשך. כל מי שסביבי מאוד פירגן על הירידה הדרמטית שלי במשקל, אף אחד לא עצר ואמר לי שהקצב מהיר מידי או שאני יכולה לפגוע בגוף שלי. אחרי הדיאטה שקלתי כ-70 ק"ג, ונהניתי כל כך מהתחושה שאני יכולה להיכנס לחנויות ולקנות בגדים, הסתכלתי על עצמי במראה ולא זיהיתי שזו אני. בשלב מסוים, לא הצלחתי להמשיך ולהרעיב את עצמי, והתחלתי שוב להעלות בכמויות של האוכל. הפעם העלייה הייתה מתונה יותר, כי עדיין הייתי בפיקוח של דיאטניות, אז זה לקח יותר זמן, אבל באופן עקבי לא הצלחתי לשמור על המשקל והייתי במגמת עליה.
המחיר האמיתי שאני משלמת על המשקל שלי הכה בי לפני כשלוש שנים, כשרציתי להיכנס להריון ולהפוך לאמא. שקלתי אז כ-140 ק"ג וכל רופא שניגשתי אליו לצורך טיפולי הפריה הסביר שבמשקל שלי אין אפשרות לעבור את הטיפולים. רק אז שמתי לב שתופעות בריאותיות מהן סבלתי לא הטרידו אותי: נחירות, עצירות נשימה תוך כדי שינה, חוסר יכולת לזוז יותר מכמה צעדים, כאבי ברכיים נוראיים – כל אלו לא הפריעו לי במשך השנים. תמימות הדעים של הרופאים הבהירה: אני צריכה לרדת במשקל אם אני רוצה להיכנס להריון. זה היה השלב שבו הבנתי שיכול להיות שניתוח זו האופציה האופטימלית מהבחינה שלי.
מצד אחד ניתוח משמעו שהירידה היא לא בשליטתי, מצד שני התוצאות שלו מהירות ולא דורשות התעללות בגוף כמו שאני העברתי את עצמי לאורך השנים. במשך 5 חודשים 'התבשלתי' עם הרעיון של לעבור ניתוח. מאוד פחדתי לא להתעורר מההרדמה, בסופו של דבר, קיבלתי את ההחלטה וקבעתי תור. שבוע לפני הניתוח טסתי לכרתים ואכלתי שם כמו שלא אכלתי בחיים שלי. תוך שבוע העליתי כמעט 6 ק"ג במשקל. המחשבה שליוותה אותי הייתה שזו פעם ראשונה ואחרונה שאני אוכלת מה שבא לי, בלי שום חשבונות. כששכבתי על מיטת הניתוחים שקלתי 144 ק"ג והייתי שלמה לגמרי עם ההליך שאני עתידה לעבור.
היעד שהוצב לי היה ירידה של 70 ק"ג במשקל. היום, כשנה וחצי אחרי הניתוח הצלחתי להשיל 38 ק"ג, אבל אני מאוד מרוצה. בעקבות הניתוח איבדתי לגמרי את החשק לאכול כמויות אדירות של דברים, בעיקר שוקולדים. היום אני עוברת ליד המדפים בסופר ולא מאמינה שעד לא לפני זמן רב יכולתי לאכול בבת אחת כמות בלתי נתפסת של שוקולד. היום אני מאוד מודעת למה שאני מכניסה לפה, שומרת על אורח חיים בריא ככל האפשר ומקווה מאוד להיכנס להריון בעתיד הקרוב.
בראיה לאחור, אני חושבת שכל ניסיונות הדיאטה שעשיתי במשך השנים היו מיותרים ורק גרמו לי לעוגמת נפש. בדיעבד, הייתי צריכה לעבור את הניתוח כבר לפני 10 שנים ולהתחיל לחיות כמו שאני רוצה, להיראות טוב במושגים שלי ולהפוך לאמא בלי כל בעיה".
