התכנית נועדה לתת מענה לצורך הדחוף בהעמקת הידע והמיומנות בטיפול בטראומה, בהרחבת מעגל המטפלים בטראומה, בפיתוח מנגנוני תמיכה וכלים להתמודדות עבור המטפלים, ובהעלאת המודעות והכשירות של אנשי מקצוע בקהילה שיוכלו לזהות ולתת מענה ראשוני למצוקה נפשית וטראומטית.

חיזוק מערך המטפלים תורם להגדלת הנגישות והאיכות של הטיפול הרגשי, ביסוס תשתיות מערך בריאות הנפש בישראל וחיזוק החוסן במדינת ישראל בטווח המיידי ובטווח הארוך.

קבוצות הטרוגניות

חלק מההכשרות התקיימו בקבוצות הטרוגניות, מתוך רצון לאפשר השתתפות רחבה של מטפלים, אנשי חינוך ואנשי מקצוע נוספים, ברמות ניסיון שונות בטיפול בטראומה.

התאמת התכנים לאנשי מקצוע מתחומים שונים, בשלבים שונים של וותק וניסיון מקצועי או בעלי שייכות ארגונית שונה הייתה מאתגרת, והשתקפה בתחושת השיפור בחוסן ובמידת השיפור במקצועיות וברכישת כלים פרקטיים.

עם זאת - לא נמצא הבדל במוטיבציה לטפל בטראומה בין משתתפים בקבוצות הומוגניות והטרוגניות. כלומר הנכונות לטפל והרצון להמשיך ולהגדיל את התרומה המקצועית האישית -קיימים בקרב כלל המטפלים. לאור ממצאים אלה, בשנים הקרובות נשקול הרכבים הומוגניים יותר כדי לאפשר מענה מדויק לצרכים השונים.

התאמת מענים מקצועיים לאוכלוסיות טיפול מגוונות

לצד שביעות רצון גבוהה ושיפור במדדים בקרב כלל המשתתפים, נמצא כי מטפלים קליניים (פסיכולוגיים ועו"ס קליני) הפיקו מהתכנית ערך גבוה יותר מאשר אנשי מקצוע שאינם קליניים (חינוך, רווחה ומתנדבים). הפערים באו לידי ביטוי ביישום הפרקטי של הכלים הנלמדים, בשיפור בחוסן וגם בשביעות הרצון הכללית מהתהליך.

נראה שיצירת ערך עבור משתתפים שאינם מטפלים קליניים היא מאתגרת יותר, ודורשת תשומת לב ייעודית.

נשות ואנשי מקצועי שאינם מטפלים קליניים, ציינו תחושת חוסר בהירות לגבי גבולות התפקיד שלהם בעיסוק בטראומה, מידה פחותה של רלוונטיות של התכנים לעבודתם היומיומית, ולעיתים גם על קושי לתרגם ידע קליני בעבודתם. ממצאים אלה מדגישים את הצורך בהתאמת התכנים, השפה וכלי ההדרכה לעולמות התוכן המקצועיים, לוותק ולניסיון שלהם.