דובונים פרוותיים שמשמחים חולים ברגעים קשים, בן שלא נח עד שלא מצא תרופה לאביו, וצוות בית חולים שיצא לחפש מחט קטנה. 3 סיפורים מרגשים על רפואה עם נשמה

לפעמים, כל מה שחולה זקוק לו כדי להחלים הוא אדם אחד שאכפת לו באמת. מחווה קטנה, רצון טוב או חשיבה יצירתית של אדם כזה, עשויים לעשות את ההבדל בין כאב גדול להקלה. הנה שלושה סיפורים קטנים על אנשים שהפכו את החיים של החולים למעט יותר טובים.

אבא יש רק אחד

עד לפני כמה חודשים, בחור בשם י' חיפש תרופה בריכוז מסוים לאינפוזיה של אביו החולה. אחרי חיפושים רבים שלא נשאו פרי, החליט להתקשר ללילך ברזילי, מנהלת תחום IV THERAPY בחברת טבע. "משהו ברצון העז שלו גרם לי לעזור לו בכל דרך", נזכרת ברזילי. "אבל בטבע אין תמיסה בריכוז שהוא חיפש. ידעתי שזה זמין בשוק, אבל לא ידעתי איפה. נוצרה בי המוטיבציה לנסות לסייע".

בעקבות המחלה החליט י' לחקור את הנושא, וסיפר לברזילי שהגיע לרופא איטלקי שהמליץ על ריכוז של 5% של התרופה. אביו חולה מאוד וזקוק בדחיפות לתרופה הזאת בעירוי. "יצאתי למסע חיפושים קטן", מספרת ברזילי. "פניתי לבתי מרקחת מיוחדים ולחברת ההפצה של טבע. הפניתי אותו לחברה שמייבאת תרופות מיוחדות לבתי חולים. י' הודה לנו על המאמץ והקשר נפסק. בראש השנה האחרון הוא התקשר וסיפר כי החברה שמספקת תרופות מיוחדות הצליחה למצוא את התרופה, על אף שאביו פציינט יחיד. בזכות זה אביו הצליח להחלים. זה היה רגע של סיפוק אמיתי".

דובון שאכפת לו

לא מזמן, בבית החולים דנה לילדים בתל אביב, ד', ילדה בת 4 (שמה שמור במערכת), הגיעה לחדר מיון עם כאבי בטן קשים. הרופאים חשדו שמדובר בחסימת מעי, שעלולה לגרום להתייבשות ולנזק פנימי. הילדה שחיכתה לבדיקות שונות ישבה כל העת על כיסא ליד אימה, כשהיא סובלת בנוסף לתסמינים המדאיגים גם מחרדה.

בדיוק אז הגיחו מצדו השני של המסדרון חבורה של מתנדבים, שהתקרבו לד' והגישו לה בובת דובון קטנה ופרוותית. אלה היו חברי עמותת "דובוני החלמה" שמחלקת בובות למטופלים בבתי החולים בכל הארץ – בין אם אלה ילדים או מבוגרים, וזאת כאמצעי טיפולי. המתנדבים התעכבו כמה דקות נוספות והדריכו את ד' כיצד לחבק את הדובון. תוך דקות ספורות כבר אפשר היה להרגיש את ההשפעה – ד' החלה לחייך והכאבים ירדו ואיתם מפלס החרדה.

מי שייסדה את העמותה המיוחדת הזאת והגתה את הרעיון שעומד מאחוריה היא אילנה קונסטנטינובסקי. היא מספרת ש"האפקט של חיבוק הדובון הוא מיידי ומתמשך וכי הם משמשים כמטפלים קטנים. לכל דובון מוצמדות הוראות חיבוק, שמסבירות איך להשתמש בו, והמתנדבים צריכים לעבור הכשרה מיוחדת".

הנוירולוג ד"ר מיכאל קונסטנטינובסקי, הוא אביה של אילנה והוא תומך ושותף לפעילות. לפני כמה שנים פקד את המשפחה אסון. הרעייה והאם, סופיה, מתה מסרטן בגיל 43. קונסטנטינובסקי מספרת שהאירוע הזה טלטל אותה לחלוטין וגרם לה לחפש דרכים להתגבר. "היה לי רצון עז לעזור לחולים, ואז עלה רעיון דובוני ההחלמה לטיפול בחולי סרטן. בבית חולים, לפעמים מאמץ קטן עושה הבדל גדול".

במהלך השנים שבהן היא פועלת חילקה העמותה כבר יותר מ-26 אלף דובוני החלמה. הם הוענקו לילדים ולמבוגרים חולים, בעיקר לחולי סרטן. נראה שלדובונים אין גבולות – חלקם הגיעו גם לסרי לנקה לאחר הצונאמי ולחולים ולפצועי מלחמות בקונגו ובדרפור.

עד לאחרונה קניית הדובונים מומנה מתרומות קטנות יחסית, והיקף החלוקה היה מוגבל. באחרונה, לאחר שחברת טבע נחשפה לפרויקט דובוני החלמה באמצעות שיתוף פעולה עם עמותת רוח טובה – הוחלט על ייצור 3,600 דובוני החלמה חייכניים מחומרים עמידים יותר. כבר בשלב הייצור הוצמדו הוראות חיבוק לכל דובון. "עכשיו יש לנו שפע אפשרויות להתפתח", מסכמת קונסטנטינובסקי.

למצוא מחט בערימת שחת

מחט קטנה מיררה את חייה של חולת פרקינסון, שפנתה לאחרונה לבית חולים רמב"ם שבחיפה, למרפאת הפרעות התנועה. המחט יצרה אצלה תופעות עוריות שגרמו לה סבל רב. הטיפול במחלה מחייב חיבור תת-עורי שדרכו ניתנת תרופה המכילה אפומורפין. זוהי תרופה שמטפלת בחולי פרקינסון שנכנסים למצבי on & off. תופעה זו נמשכת למרות הטיפול התרופתי שמקובל במחלה וחולה שנשאר במצב כזה שעות רבות אינו יכול תפקד וסובל סבל רב.

ד"ר אילנה שלזינגר, הרופאה המטפלת, נוירולוגית ומומחית להפרעות תנועה, מספרת שהיא שמה לב לכך שהמחט גורמת לתופעות עוריות שהציקו לחולה, אבל לא ידעה איך לעזור מלבד להשיג מחט אחרת. הצוות הרפואי התגייס לעזרה, אך ללא הצלחה. בשלב הזה התגייסה לטובת העניין גם חברת טבע. ד"ר ענבל בליצבלאו, הנציגה האחראית מטעם החברה, מספרת: "המחט פשוט הציקה לה. ערכנו בירורים רבים, עד שד"ר שלזינגר נזכרה שכשהייתה בכנס באיטליה ראתה שמשתמשים במחט לטפטוף אינסולין כדי לטפל בחולי סכרת, גם לטיפול בפרקינסון. צוות האחיות יצא לחיפושים בבית החולים, ובאותו זמן גם טבע ביצעה חיפוש יסודי". בסופו של דבר הניבו החיפושים פרי והמחט המיוחדת נמצאה. מאז החולה אינה סובלת יותר מתופעות עוריות ומרגישה הקלה גדולה.