ישנן מדינות בעולם הנהנות ממשאבי טבע כבירים, שטחים עצומים ותעשיות המעסיקות כמויות עובדים עצומות, אבל הכוח של ישראל טמון במקום אחר. כמו דוד הנצחי אל מול גוליית, אנחנו תמיד נסמכים על "המוח" היצירתי, היוזם, המבריק, זה שממציא לנו פטנטים.

אך אם לא נשכיל להתעשת מהר, ולפתוח לרווחה את דלתות האקדמיה, התעשייה והמו"פ הישראליים למדענים שלנו שמתמקצעים ורוכשים השכלה בחו"ל, בעתיד הלא מאד רחוק כבר לא יישארו לנו מספיק "מוחות".

בכל שנה אלפי מדענים ומדעניות בעלי תואר PHD נוסעים ללימודי פוסט דוקטורט בחו"ל, מבלי שיהיה להם לאן לחזור. הסיבות רבות – מחסור בתקנים באקדמיה, תנאי שכר ומיסוי שלא מאפשרים תחרות אמיתית מול החברות בחו"ל וכיוצ"ב. על פי ההערכות, המדינה מפסידה בכל שנה מיליארדי שקלים על אותם המדענים שלא חוזרים וכפועל יוצא גם סט כישורים שאינו בר השגה בדרך אחרת. כיום יותר מ 33,000 מדענים שוהים בחו"ל כאשר על כל אחד מהם המדינה מפסידה 20 מיליון ₪.

אבל השורה התחתונה ברורה: בעוד מדינות מתקדמות בכל העולם, עוד מתקופת המלחמה הקרה ועוד לפני כן, מבינות כי "מוחות" הם המשאב החשוב ביותר ונאבקות כדי לגייס את המוחות הטובים והבולטים ביותר בהשקעות של מיליארדים, אנחנו נשארים מאחור.

על פניו, הבעיה הופכת למורכבת יותר בזמן הקורונה משום שאם בימים כתיקונם עוד ניתן היה להזמין את המדענים והמדעניות הישראלים לביקור, בפקולטות, במעבדות ומקומות העבודה הפוטנציאליים עבורם בישראל (בין אם כחלק מביקור משפחתי או ביקורים מקצועיים) ובכך לנסות "לפתות" אותם לשוב ארצה ולהשתלב בחוד החנית של האקדמיה והתעשייה הביוכימית בישראל, הרי  היום בימי הקורונה הביקורים הללו הופכים ללא אפשריים דה- פקטו. הנפגעים העיקריים אגב, הם אותם פוסט- דוקטורנטים שדווקא שוקלים חזרה לישראל אבל מתקשים לייצר קשרים ממשיים עם המוסדות בארץ בגלל מגבלות התנועה.

אבל חרף כל הקשיים, משבר הקורונה גם מגלם בתוכו הזדמנות פז להחזיר את אותם מדענים ומדעניות הביתה בשל שתי סיבות עיקריות:

ראשית, משבר הקורונה פגע כלכלית בכל מדינות העולם, מה שגרם לצמצום היסטורי בפערים שלנו מול מדינות העולם. גם מצב התחלואה וחומרת התפרצות המגיפה בארה"ב ומדינות אירופה המתקדמות רחוק מלהיות מזהיר. במילים פשוטות, האפשרות לחיות בחו"ל כבר אינה קורצת כפי שהייתה בעבר.

שנית, אנשים נוטים בעת משבר לחזור הביתה, אל המוכר להם, להיות קרובים למשפחתם עד כמה שאפשר. בסופו של דבר, החזרת "מדענים" עוסקת באנשים שעבורם הרגש והקרבה למשפחה הם פעמים רבות הסיבה המרכזית לחזרה.

ולא רק המדינה נלחמת בתופעה, אלא למשימה לאומית מאתגרת בסדר גודל שכזה נדרש שילוב כוחות מטעם גורמים רבים. מדינה, אקדמיה, עמותות וכמובן חברות תעשיה רלבנטיות.

כך למשל, ScienceAbroad, ארגון המדענים הישראלים בחו"ל, המייצג למעלה מ- 4,000 מדענים ישראלים שחיים בחו"ל, מוביל – בשיתוף פעולה הדוק עם משרד העלייה והקליטה ושותפים נוספים כמו טבע וחברות תעשיה נוספות – מהפכה במגמה הזו ובהגשמת המשימה של הבאת המדענים האלו חזרה למדינת ישראל. במסגרת זו מופעלים על ידי הארגון 32 מרכזים ברחבי העולם ומתקיימים אירועים שונים ומגוונים, חברתיים ומקצועיים בתחום האקדמיה והתעשייה וזאת במטרה להחזיר את המדענים שלנו חזרה הביתה – לישראל.

ב 1/12 ארגון ScienceAbroad יערוך כנס בינלאומי וירטואלי בחסות חברת 'טבע' הישראלית ובהשתתפות מאות מדענים ומדעניות ישראלים בכירים מכל העולם וחברי פקולטה מכל האוניברסיטאות ומכוני מחקר בארץ, במטרה להציג לאותם מדענים את האפשרויות הפרוסות בפניהם באם יחזרו לישראל.

ולא רק לאקדמיה. בשנים האחרונות אנחנו ב'טבע', כמו חברות דומות אחרות, משקיעים מאמצים רבים להחזרת מדענים לישראל תוך כדי שאנחנו מציעים להם מסלולי קריירה אטרקטיביים כדי לחזק את התעשייה המקומית.

עבורנו בטבע, שלה מרכזי מחקר ופיתוח משמעותיים בישראל – מרכז מו"פ אינובטיבי בדגש על התחום הביופרמצבטי וכן מרכז המתמחה בחומרים פעילים (API) שניהם באביק נתניה לצד מרכז המו"פ הגנרי בכפר-סבא – כל מדען שבסופו של דבר מחליט לבנות את עתידו המקצועי בישראל הוא נכס אדיר, שאסור לנו  לוותר עליו או להקל בו ראש.