לא הזמן המתאים: זו סיבה שכיחה נוספת שלרוב נובעת מתפיסת השיחה עם הילדים כפתיחת "חזית" התמודדות נוספת. בתקופה לא פשוטה ממילא, שיחה נתפסת כעוד קושי שמצריך כוחות נוספים. בנוסף, יש לנו נטיה לעיתים לחכות עד "שיהיה באמת מה לספר", אך ככל שהמצב מדרדר קשה יותר לפתוח בשיחה.

התמודדות עם כנות של הילדים: שיחה עם הילדים בנושא כאוב שלא בטוח שהצלחנו לעבד עם עצמנו מהווה התמודדות כפולה. ילדים מגיבים בכנות וישירות שלא תמיד קל להכיל ושואלים שאלות ללא פילטר שקשה לענות עליהן באופן שקול ורגוע.

מה בדרך כלל קורה כשמסתירים מהילדים?

הסתרת המצב אינה מגינה על הילדים, אלא משיגה תוצאות הפוכות. ניתן לציין שתי תופעות שמזינות זו את זו ומתרחשות כשילדים מרגישים שמסתירים מהם:

1. דמיון: הסתרה תפעיל את הדמיון, שאצל ילדים הוא לא רק מפותח אלא חלק אינהרנטי מחייהם ומעולמם הפנימי, והדמיון לא פעם עלול להיות גרוע יותר מהמציאות. מתוך ניסיון להסביר לעצמם את המצב, או להשלים את החוסר במידע, הם ידמיינו את הנורא מכל מבחינתם, מה שעלול לייצר אצלם לא מעט פחדים וחששות. בנוסף, ילדים מאופיינים בחשיבה מאגית, כמו למשל "סבא חולה כי פעם אחרונה שהייתי אצלו לא התנהגתי יפה". לכן חשוב להסביר להם שלפעמים אנשים נעשים חולים בעיקר כשהם נעשים מבוגרים יותר ושזה לא באשמת אף אחד.
   
   
2. השתקה: הסתרה משדרת השתקה. ברגע שקיימת אווירה של הסתרה בבית הילדים מבינים שאין מקום להעלות שאלות או לדבר עם ההורים על חששות ופחדים. זה מייצר התמודדות כפולה עבורם: הם נשארים לבד עם הפחדים המוגזמים שמייצר הדמיון ולא מקבלים כלים מהוריהם כיצד להתמודד עם המצב.

איך לדבר עם הילדים? לקרוא לילד בשמו

כנות וישירות הן הבסיס לשיחה, בעיקר משום שכל דבר שנשמע עמום ילדים ישלימו בראש. כדאי להתאים את המילים לגילם ולפשט את השיח כדי לא להעמיס מידע. מותר, ואפילו כדאי, להשתמש במילים, גם קשות, שמשקפות מציאות, כמו: מוות, כאב, מחלה ועוד.

אפשר להיעזר בסרטונים, עלונים ואפילו משחקי בובות כדי לסייע בהסבר, כל  ילד בהתאם לגילו ולמדיה שמתאימה לו.

חשוב לאפשר לילדים להביא את השפה שלהם לשיחה, להעלות פחדים ולשאול כל שאלה. לא תמיד ניתן לענות על כל השאלות ומותר גם להגיד "אנחנו לא יודעים". הכי חשוב שיעבור המסר ש"אנחנו פה ואנחנו נתמודד עם הכל יחד, ותמיד אפשר לדבר ולשאול".

אנו ממליצים לספר כבר בהתחלה, גם כשהתמונה לא ברורה במלואה ולא לחכות להתרחשות דרסטית, כמו אשפוז או כשסבתא או סבא יהפכו לסיעודיים.

בסופו של דבר חשוב לזכור שכהורים אנחנו מכירים את הילדים הכי טוב ויודעים מהי הדרך והשפה הנכונה לדבר איתם.

האם הם הבינו?

תגובות של ילדים עשויות להפתיע, בעיקר כשהנושא חשוב והתגובה שלהם (כמו: אה, בסדר, אני הולך לשחק) גורמת לנו לתהות אם הם הבינו. הילדים צריכים זמן לקלוט ולעבד את המידע, ולנו זה נראה כמו הכחשה או אי הבנה, אך לרוב זה אינו המצב. זה בסדר שאחרי שני משפטים הילדים יגיבו בצורה לא צפויה, כמו: החלפת נושא, חזרה למשחק, צחוק וכדומה. חשוב לא לנסות להחזיר אותם לנושא אלא לכבד את הקצב שלהם, אפשר רק להוסיף שאם ירצו לדבר אז אפשר תמיד.

מה עוד כדאי לקחת בחשבון?

לא להרחיק: לא פעם קיימת נטייה להרחיק את הילדים כדי שיזכרו את סבתא/סבא במצב טוב. אך, אלא אם מדובר במראות קשים במיוחד, כדאי לא להעלים את סבתא/סבא ולזכור שילדים לרוב יתייחסו בטבעיות גם למכשירים רפואיים או מצבים שאנחנו המבוגרים מתקשים לקבל. אם הילד מסרב להגיע, אפשר לנסות ולהבין איתו את הסיבה, אבל גם לקבל ולהבין. אפשר להציע למשל לצייר ציור ולשלוח כדי לשמר את הקשר.

גם עם בני נוער חשוב לשמור על שיח פתוח וכנה, איתם השיח יהיה דומה יותר לשיח עם מבוגרים. עם זאת, יש לזכור שהם אינם מבוגרים ולכן אין לצפות מהם שיהפכו לתומכים או להפיל עליהם משא כבד מדי בגלל ש"הם כבר גדולים". גם הם עדיין ילדים, פשוט גדולים יותר. הם, כמו הקטנים יותר, זקוקים לנו - הורים, בלי להרגיש שהם מעיקים או אשמים, אלא שהם יכולים לדבר על הכל ויקבלו סיוע בהתמודדות עם שאלות, פחדים או חששות.

אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel  ו/או פורסם על ידי  רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים.  המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.

במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו איתנו קשר