מה עושים עם זה?
אין תשובה אחת וכל תשובה היא אישית ועשויה להשתנות לאורך זמן. המצב קיים והשאלה היא איפה למקם את עצמי בתוך הסיטואציה, וזו בחירה אינדיבידואלית. בסופו של דבר אי אפשר למחוק את העבר וקשה להתכחש להורה, למרות שגם זה עשוי לקרות.
בתהליך קבלת ההחלטות הזה אפשר להיעזר בטיפול מקצועי על מנת להבין טוב יותר מה אני מרגיש/ה, עם מה בעצם אני מתמודד/ת ומה ההחלטה הטובה ביותר עבורי, על מגוון ההשלכות שלה, זו שארגיש איתה כמה שאפשר יותר שלמה. לעיתים הבחירה לטפל בהורה מאפשרת סוג חדש של מערכת יחסים, המשלימה עם העבר ויוצרת חוויות חדשות. הבחירה לקחת את התפקיד לא מאפסת את הקשר, או את העבר, אבל התחלה חדשה מאפשרת דרך להתמודד עם התקופה והתפקיד עם פחות משקל של משקעים.
כל בחירה תהיה טובה יותר ככל שנהיה מודעים יותר להתמודדויות והרגשות שהיא מעלה ולהשלכות שלה וכך נוכל להיות יותר שלמים איתה, בין אם היא לטפל בהורה ובין אם לאו, או משהו ביניהם. אם יש בבחירה לטפל תחושה של וויתור על העצמי, תחושה של מחיקת העצמי לטובת ההורה, או שחזור של דפוסים ישנים (למשל התעללות), הרגשות האלה לא ייעלמו, להפך - התפקיד יעצים אותם. הדחקה רק תגרום להם להמשיך להסתובב בפנים ובסופו של דבר זה יתפרץ, אם באופן שיפגע בהורה, אם באופן שיפגע במטפלת עצמה ובכל מקרה כנראה באופן שעשוי לגבות מחיר נפשי כבד. לכן, יש חשיבות רבה לתהליך האישי, להתבוננות ונגיעה ביחסי העבר ובהשפעתם על ההווה ובגיוס הסביבה לתמיכה.
