איך להתמודד עם הרגשות ולסייע לעצמי?
לכן ההתמודדות עם הרגשות האלה ומציאת הדרך לתת להם מקום ולאוור אותם היא חשובה לא רק עבור בן המשפחה המטפל, אלא גם עבור המטופל והסביבה, ובוודאי הקרובה, בכלל.
אספתי מספר עצות שבכוחן לסייע בהתמודדות:
לא להכחיש, או להדחיק, את הרגשות השליליים: להבין שחשוב מאוד לזהותם, להכיר בהם ולהתמודד עימם כי הם לא ייעלמו, אלא רק יתעצמו והם אינם חיוביים לבן המשפחה המטפל ומכאן שגם אינם לטובת המטופל והטיפול.
ברגשות אין "נכון" ו"לא נכון": עובדתית הרגשות האלה קיימים, בין אם נרצה ובין אם לא ויותר מזה הם מאוד אנושיים וטבעיים במצב. לכן חשוב לפרוק אותם, אם אצל קרוב משפחה חבר או איש מקצוע וללא שיפוטיות. התמלול של הקושי הוא חשוב.
לתת לגיטימציה לעצמי ולרגשותיי: חשוב להכיר בקושי בלי בושה ובלי האשמה אישית. אנחנו מוצאים בעצמנו חמלה לאחרים וחשוב שנקצה קצת גם לעצמנו. לכן כדאי לגלות הבנה וחמלה, לסלוח לעצמנו ולפעמים אפילו לוותר קצת לעצמנו. בתוך זה צריך גם לנסות ולהזכיר לעצמנו את התחושות החיוביות והדברים הטובים – זה מסייע לאזן.
לא להתנגד למציאות, להשלים עמה: מעבר ליכולת לפרוק את הרגשות השליליים, חשוב גם להבין את מקורם ולחפש את הפתרונות המעשיים שייקלו עלינו, במידה וניתן. למשל אם זיהינו שאין לנו זמן לעצמנו, למצוא אדם שיחליף אותנו ויאפשר לנו הפוגה.
לזכור שאנחנו אנושיים: אף אחד מאתנו הוא לא על-אנושי ואין אפשרות להיות תמיד מושלמים. כבני משפחה מטפלים חשוב לעשות כמיטב יכולתנו וגם להכיר במגבלות.
לדעת להיתמך: להצטרף לקבוצת-תמיכה, גם וירטואלית, שבה אנשים הנמצאים במצבנו, לשתף, לקבל ולתת סיוע ותמיכה מניסיון עמיתים וממנחה מקצועי/ת. פנייה למוקד ייעוץ של עמותות העוסקות בסיוע לבני משפחה מטפלים יכולה גם לסייע בהקשבה וגם במציאת פתרונות מעשיים.
