דיכאון בגיל השלישי הוא תופעה נפוצה שפוגעת משמעותית באיכות החיים. לכן חשוב מאוד לאבחן אותה ולטפל בה בזמן. מה חשוב לדעת כבני משפחה מטפלים וכיצד ניתן לסייע ליקירכם במידה ואתם חושדים שהוא סובל מדיכאון?
הרבה השתנה ולטובה בתפיסה החברתית שלנו את הדיכאון, אולם הוא עדיין פחות מדובר וסובל לא פעם מתיוג חברתי מוטעה למרות ששכיחותו באוכלוסייה אינה נמוכה. דיכאון מתבטא בין היתר במצב רוח ירוד לאורך זמן, התרחקות מחברה ותחושה כללית של חוסר ערך. דיכאון אינו חלק טבעי משום גיל אך שכיחותו גבוהה יותר בקרב הגיל השלישי והוא מחייב טיפול, ממש כמו בכל גיל אחר. בנוסף, יש קושי לזהות דיכאון בגילאים מבוגרים משום שדיכאון מתאפיין במאפיינים שלא פעם מזוהים עם הזדקנות, כמו: חוסר אנרגיה, ירידה בתאבון וקשיי שינה. לא פעם תסמינים של דיכאון משויכים בטעות לאחת מהמחלות האחרות האופייניות לגיל המבוגר, דוגמת אלצהיימר. חיוני לזכור שבכל מקרה של חשד לדיכאון יש לפנות לרופא המטפל.
כיצד מזהים דיכאון?
הגיל השלישי מאופיין בשינויים פיזיים, נפשיים, קוגניטיביים ורגשיים לא מעטים. שינויים אלו עשויים לפגוע בערך העצמי, לייצר חרדות, לעודד התרחקות חברתית ולהוביל להתפרצות של דיכאון. לא פעם דיכאון יהיה תוצאה של מצב מורכב ומשילוב של מספר גורמים ועלול לפרוץ על רקע קושי בהתמודדות עם השינויים הללו, או בשל התמודדות עם אבדן, תחושת בדידות והיעדר תמיכה.
בין התסמינים של דיכאון ניתן למנות:
עייפות, קשיי נשימה, הפרעות שינה, ירידה במשקל, אובדן תיאבון, חוסר הערכה עצמי, התרחקות מאנשים אהובים, שנת לילה לא סדירה, מצב רוח ירוד ואפילו כאבים באיברים שונים בגוף. זאת ועוד, דיכאון יכול גם לעבור בתורשה, לכן אם מישהו מבני המשפחה לקה בעבר בדיכאון וההורה המבוגר מתחיל לפתח סימנים פיסיים כפי שתוארו, חשוב לשלול את האפשרות שהוא נמצא בתהליך דכאוני ולפנות מהר ככל שניתן לרופא המטפל.
