3. חששות מהמוות
ככל שעולים בגיל כך אנחנו חשופים יותר למותם של מכרים, בני משפחה ואהובים. הכאב הכרוך באבדן גדול תמיד, אבל בגיל המבוגר הוא לא מנותק מהמשמעות האישית באשר לקרבתו של המוות. מחשבות כאלה נפוצות מאוד וטבעיות מאוד. מוות הוא לא נושא פשוט ולכן רבים נמנעים מלשוחח עליו. ההתעלמות אינה מסייעת, להפך לא פעם היא מסייעת להתגברות הפחדים וליצירת תגובת שרשרת שמתחילה בניכור, ממשיכה בהסתגרות ועשויה להביא לדרדור ממשי באיכות חייו של המבוגר ואף להשפיע פיזית על מצבו.
מה בן המשפחה יכול לעשות: אין מתכון להתמודדות בן המשפחה, אבל נראה שהדבר הטוב ביותר זה לדבר על הפחדים, לתת להם שם ולמצוא דרכים להתגבר עליהן. אם כבני משפחה מטפלים אתם חשים שזה נושא שאינכם רוצים לעסוק בו, חשוב למצוא מישהו שכן יוכל למלא את הפונקציה הזו, אם מישהו מהסביבה המוכרת להורה ואם איש מקצוע בתשלום.
4. החשש מבדידות
בתקופה של חששות אישיים, אבדן של אהובים וקושי גדול במציאת חברים חדשים, הפחד מבדידות גובר ומביא עמו תחושת בדידות. הסתגרות ותחושת בדידות יכולה לגרום לתחושה של דחייה חברתית, גם אם היא איננה מבוססת. לאורך זמן יש לזה השפעה שלילית לא רק על מצב הרוח, אלא גם היכולות הפיזיות הקוגניטיבית.
מה בן המשפחה יכול לעשות: הדבר הטוב ביותר הוא לסייע בקיומם של קשרים חברתיים, הליכה למרכזי יום או למועדונים, ביקורים של בני משפחה, הזמנה של חברים אל ההורה, חוגים, הרצאות ואפילו בעל חיים. כל אלה מייצרים אינטראקציה ותקשורת ומסיחים את הדעת. אם מצאתם חוד או מועדון חדש צריך לזכור שהפעמים הראשונות עשויות לייצר מבוכה וקושי ויש לאפשר הסתגלות איטית ולסייע בה אם ניתן.
