ADHD - הפרעת קשב

ההערכה היא כי כ-10%-5% מילדי בית ספר בגילי 12-6 וכ-5% מהאוכלוסייה הבוגרת סובלים מ-ADHD. חלק ניכר מהילדים (כ-80%) ממשיכים לסבול מההפרעה גם בגיל ההתבגרות ובבגרות.

• התסמינים העיקריים הם כאמור חוסר ריכוז, אימפולסיביות והיפראקטיביות. חוסר הריכוז מתבטא למשל בקושי לשמור על מיקוד, ארגון וסדר, נדידת מחשבות, דחיינות, קושי להתמיד בביצוע פעולה/ משימה, פיזור דעת, קושי בהתנהלות היומיומית ובתכנון ועמידה בלוחות זמנים.
  
  
• ההיפראקטיביות מתבטאת למשל בתזזיתיות, קושי לשבת יותר מכמה דקות במקום אחד וצורך למשש חפצים ללא הפסק.
  
  
• האימפולסיביות מתבטאת למשל בהחלטות ופעולות נמהרות שמתרחשות מבלי להשקיע בהן מחשבה ולשקול תוצאות ארוכות טווח, רצון לתגמול מיידי ואי דחיית סיפוקים.|
  
  
• התסמינים הללו מופיעים בילדות (לעתים כבר בגילי 3 עד 6), בעוצמות ומינונים משתנים, ועלולים להמשיך בחיים הבוגרים. כך, הם יכולים לגרום להפרעת תפקוד במגוון תחומים (כגון בעבודה ומערכות יחסים) ולמצוקה ולהשפיע לרעה גם על הסביבה הקרובה.

• גנטיקה (כיום ידוע כי לקרובים מדרגה ראשונה, כמו אחים וילדים, של אנשים עם ADHD קיים סיכון גבוה – של פי תשעה – ללקות בהפרעה ביחס לאוכלוסייה הכללית).
• עישון סיגריות ושימוש באלכוהול או סמים של האם במהלך ההיריון
• חשיפה לרעלים סביבתיים של האם במהלך ההיריון או של האדם בילדותו
• משקל לידה נמוך
• פגיעה מוחית

ADHD שכיחה יותר בקרב גברים מאשר נשים. עם זאת יש מחקרים שמראים כי אין שוני מהותי בין המינים. בנוסף, הסיכוי של בני משפחה מדרגה ראשונה של אנשים עם ADHD להיות מאובחנים בהפרעה זו הוא פי חמישה מהאוכלוסייה הכללית. הם גם בעלי סיכון מוגבר להפרעות פסיכיאטריות אחרות, כגון חרדה, התנהגות אנטי חברתית, נטייה להתמכרות ולקויות למידה.

ניתן לטפל בהפרעה במגוון דרכים, ובהן טיפול תרופתי (תרופות מעוררות הן כאמור טיפול הבחירה) ופסיכולוגי-התנהגותי (נועד לחזק את המטופל ולעזור לו לבנות ולפתח טכניקות ואסטרטגיות יעילות לוויסות וניהול עצמי ויצירת תבניות והרגלים חדשים).