תאי הדם האדומים נוצרים במוח העצם – רקמה ספוגית המצויה בעצמות. הם מכילים את ההמוגלובין. ההמוגלובין, חלבון עשיר בברזל אשר קושר את החמצן בריאות ומעבירו לכל איברי הגוף. ברזל, המצוי במזון, הוא מרכיב חיוני לייצור ההמוגלובין. כאשר מאגרי הברזל מדולדלים, נפגע ייצור תאי הדם האדומים ותפקודם, מה שעלול להוביל להופעת אנמיה.

חוסר ברזל בגוף עשוי להיגרם ממספר גורמים עיקריים:

1. איבוד דם

• דימום ממערכת העיכול – הגורם השכיח ביותר בקרב גברים ונשים בגיל המעבר. בין הגורמים: כיב קיבה, סרטן המעי הגס, אנגיודיספלזיה ונטילת תרופות מקבוצת NSAIDs כמו אספירין ואיבופרופן.
• דימום וסתי מוגבר – סיבה נפוצה אצל נשים בגיל הפוריות.
• הריון – במהלך ההריון עולה הצורך בברזל עבור העובר והאם, מה שמגביר את הסיכון להתפתחות אנמיה.

2. תזונה לקויה וספיגה ירודה

• מחסור תזונתי בברזל (נדיר אך קיים במיוחד בקרב טבעונים וקשישים).
• מחלות כמו צליאק או ניתוחים במערכת העיכול הפוגעים בספיגת הברזל.

3. מצבים רפואיים נוספים

• מחלות מעי דלקתיות (קרוהן, קוליטיס).
• אי ספיקת לב וכליות
• דלקת בוושט, דימום כרוני מהאף או השתן.

חשוב ללכת לרופא.ה המטפל.ת על מנת להבין מהו הגורם למחסור בברזל ובהתאם להתאים את הטיפול למטופל.ת.

• עייפות וחולשה כללית
• חיוורון של העור, החניכיים והעיניים
• קוצר נשימה
• כאבי ראש
• סחרחורות
• דפיקות לב מהירות או לא סדירות
• קושי בריכוז
• תחושת קור בידיים וברגליים

האבחון מסתמך על בדיקת דם פשוטה, נלקחים מדדים הכוללים המוגלובין, פריטין וטרנספרין

• המוגלובין הוא החלבון בתאי הדם האדומים האחראי על נשיאת חמצן מהריאות אל שאר הגוף.
• פריטין הוא  חלבון המאחסן ברזל בגוף. רמות הפריטין משקפות את מאגרי הברזל בגוף. רמות נמוכות עשויות להצביע על מחסור בברזל, בעוד שרמות גבוהות עלולות להעיד על מחלות כבד, דלקות כרוניות או עומס ברזל.
• טרנספרין הוא חלבון שמוביל ברזל בדם. כאשר רמות הברזל נמוכות, הגוף מייצר יותר טרנספרין כדי לשפר את ספיגת הברזל. רמות גבוהות של טרנספרין עשויות להצביע על אנמיה מחוסר ברזל, בעוד שרמות נמוכות יכולות להיות קשורות למחלות כבד או דלקות כרוניות.
• רוויה של טרנספרין הוא מדד חשוב להערכת מצב הברזל בגוף. המדד מתייחס לאחוז הברזל הקשור לחלבון הטרנספרין ביחס לכמות הברזל הכללית בדם. מדד זה מסייע בזיהוי חוסר או עודף ברזל בגוף.

כאשר הגוף אינו מקבל מספיק חמצן, הוא מנסה לפצות על כך: הלב פועל קשה יותר, קצב הנשימה עולה, והגוף מפנה אנרגיה לתפקודים חיוניים על חשבון פעילויות אחרות. ללא טיפול, אנמיה ממושכת עלולה לגרום לעומס על הלב ולסיבוכים נוספים בהתאם לאוכלוסיות שונות:

• נשים בהיריון – שאינן מטופלות כראוי נמצאות סיכון מוגבר לסיבכים סביב הלידה ואף פגיעה בעובר.
• חולים כרוניים – שאינם מטופלים כראוי נמצאים בסיכון מוגבר לאשפוזים חוזרים על רקע החמרה במצבם הבריאותי.
• ילדים - שאינם מטופלים כראוי נמצאים בסיכון מוגבר לפגיעה בגדילה ובהתפתחות הקוגניטיבית.

1. טיפול בגורם הבסיסי- וטיפול בסיבה שגרמה לאנמיה.
2. העלאת רמות ההמוגלובין- שיפור יכולת נשיאת החמצן בדם
3. הקלה על התסמינים- שיפור באיכות החיים והתפקוד היומיומי
4. מניעת סיבוכים- מניעת נזק לאיברים חיוניים

חשוב להקפיד על מעקב רפואי קבוע הכולל בדיקות דם תקופתיות לניטור רמות ההמוגלובין, פריטין וטרספרין והתגובה לטיפול. המעקב עשוי לכלול גם בדיקות נוספות בהתאם לסוג האנמיה והמצב הרפואי הכללי המתבצעת על ידי הרופא המטפל.

אין באמור לעיל, במידע או בתשובה כדי להוות בדרך כלשהי, ייעוץ רפואי או אחר כלשהו, המלצה או תחליף לטיפול כלשהו או המלצה למוצר או תכשיר כלשהו. אי לכך, יש לקרוא היטב את עלון המידע הנלווה לכל מוצר ולפנות לרופא לצורך קבלת טיפול או ייעוץ רפואי.