מהם הטריגרים להופעת מיגרנה?

מיגרנה היא הפרעת כאב ראש מגבילה המופיעה בשתי צורות: מיגרנה אפיזודית או מיגרנה כרונית, עם חלוקה נוספת לפי סוגים. מיגרנה אפיזודית מאופיינת בהתקפים אקראיים, הנמשכים מספר שעות או ימים. אחד העקרונות המרכזיים בניהול מיגרנה אפיזודית הוא זיהוי הטריגרים הגורמים לה והימנעות מפניהם, אך בפועל קשה ליישם זאת. הקושי נובע מכמה גורמים: (1) אף חומר או מצב כלשהו אינו מהווה באופן עקבי טריגר לכל האנשים הסובלים ממיגרנה, (2) נדיר שטריגר כלשהו תמיד יעורר התקף מיגרנה, אפילו אצל מטופל פרטני, (3) התקפים יכולים להיגרם עקב טריגר אחד או יותר, (4) חלק מהטריגרים, למשל קפאין, עשויים לשמש גם כטיפול. יתר על כן, לפעמים קשה להבחין בין טריגרים לבין תסמינים מקדימים למיגרנה, כמו כאבי צוואר, המופיעים שעתיים עד 48 שעות לפני התקף.

טריגרים מדווחים ומנגנונים אפשריים

טריגרים למיגרנה יכולים להיות גורמים סביבתיים או תוצאה של שינוי בלחץ הדם. טריגרים המדווחים לעיתים קרובות כוללים מתח, שינויים הורמונליים (אצל נשים), מוצרי מזון מסוימים, אלכוהול, הפרעות שינה, גירויים חושיים ושינויים במזג האוויר. המנגנונים המדויקים שבאמצעותם טריגרים מעוררים מיגרנה עדיין נחקרים.

מתח הוא הטריגר שמדווח לעיתים הקרובות ביותר: 50-70% מהאנשים הסובלים ממיגרנות מדווחים כי מתח הוא גורם שעשוי לעורר התקף.‏ ניתוח של יומני מיגרנה הראה עלייה משמעותית ברמות הלחץ וירידה בפעילות הגופנית בארבעת הימים עד וכולל התקף המיגרנה. במחקר שנמשך 6 חודשים נמצא שרמות הלחץ היו גבוהות יום אחד לפני ההתקף או ביום ההתקף. לעומת זאת, חלק מהמחקרים מראים קשר בין ירידה ברמות הלחץ לאחר תקופה לחוצה לבין הופעה של התקף מיגרנה; תופעה הידועה בכינוי "כאב ראש לאחר ירידת לחץ" (a let-down" headache").

טריגר נוסף שנשים רבות מדווחות עליו הוא תנודות הורמונליות, כאשר עד 50% מהנשים הסובלות ממיגרנה מדווחות על עלייה בתדירות המיגרנות בתקופה הטרום-וסתית, וירידה בתדירות המיגרנות בזמן הריון. במחקר פרוספקטיבי גדול שנמשך שלושה חודשים, נמצא שהמחזור החודשי הגדיל את הסיכון להופעה או להתמדה של מיגרנה בשיעור של עד 96%, וכי התקפי מיגרנה היו שכיחים יותר הן בשלב הטרום-וסתי והן בשלב הווסת. סביר להניח שהגורם לתופעה זו הוא ירידה ברמות האסטרוגן.

הרגלים תזונתיים רבים זוהו גם הם כגורמי סיכון למיגרנה.‏ צום זוהה זה מכבר כגורם התורם להתקפי מיגרנה, כאשר מספר מחקרים הצביעו על קשר בין צום לבין הופעה של מיגרנה, וכן על קשר ישיר בין משך הצום לתדירות המיגרנה. ההשערה היא כי היפוגליקמיה (רמות סוכר נמוכות בדם), ולא התייבשות, היא הגורם העומד בבסיס מיגרנות הקשורות לצום.

אף שצריכת אלכוהול מוזכרת לעיתים קרובות כטריגר למיגרנה, מחקרים מראים כי אנשים הסובלים ממיגרנות נוטים פחות לשתות אלכוהול מאשר אנשים בריאים. בנוסף, מחקרי יומנים לא הצביעו על קשר בין צריכת אלכוהול להתקפי מיגרנה. חלק מתוצרי הפירוק של אלכוהול, עשויים לתרום לגרימת כאב ראש בקרב אנשים הסובלים ממיגרנות.

ידוע כי קפאין מגן מפני סוגים מסוימים של מיגרנה כאשר משתמשים בו כחלק מהטיפול אך צריכת קפאין גבוהה עלולה לגרום להתמכרות, והגמילה ממנה עלולה להחמיר את כאבי הראש. מחקר שבדק את ההשפעה של הפסקת צריכת קפאין הראה שיפור בתגובה לטיפול במיגרנה בקרב 72% מהמטופלים.

תוספי מזון רבים, כגון ניטריטים ומונוסודיום גלוטמט (MSG) (המצויים בעיקר במזון מעובד), עשויים להוות טריגרים למיגרנה עבור אנשים מסוימים, אם כי ייתכן שיוחסה חשיבות מוגזמת לשכיחותם כטריגרים ולמידת השפעתם. מחקרים תזונתיים רבים לוקים בחסר בשל היעדר קבוצת בקרה-פלצבו, מה שמקשה על ההבחנה בין טריגרים לסימנים מקדימים. לפיכך, תוספי מזון שהוצעו כטריגרים אפשריים למיגרנה מהווים ככל הנראה גורם תורם, אך הם אינם הגורם היחיד להופעת מיגרנה.

חשקים למזון נחשבים לפעמים בטעות לטריגרים למיגרנה, אך הם בדרך כלל תסמינים מקדימים למיגרנה ולא הגורמים לה. שוקולד, למשל, מוזכר לעיתים קרובות כטריגר למיגרנה, אך מחקרים לא מצאו קשר בין אכילת שוקולד להופעת מיגרנה.

התקפי מיגרנה יוחסו גם לגורמים מטאורולוגיים כמו ברקים, טמפרטורה, משקעים ושינויים בלחץ הברומטרי. עם זאת, מחקר יומנים הראה כי אף שנבדקים מסוימים אכן היו רגישים למזג האוויר, רגישות למזג האוויר הייתה פחות שכיחה ממה שסברו המטופלים.

מחקרים מצאו כי גירויים חושיים כמו אורות, צלילים וריחות יכולים להגביר את עוצמתם של התקפי מיגרנה. עם זאת, קשה לקבוע אם גירויים מסוג זה באמת מעוררים התקף, או שמא רגישות מוגברת אליהם היא תסמין מקדים למיגרנה. ריחות נחשבים בעיני רבים לטריגר נפוץ, כאשר 70% מהאנשים הסובלים ממיגרנות מייחסים את ההתקפים שלהם לריח של בשמים, צבע, בנזין וחומרים אחרים. התקפי מיגרנה יוחסו גם לריחות סביבתיים כמו חשיפה לעשן ואדי פליטה.

גם הפרעות שינה או מחסור בשינה יכולים להוות טריגרים למיגרנה. מוטציות בגן של קזאין קינאז Id קשורות הן להפרעה בפאזת השינה והן למיגרנה. עם זאת, במחקרי יומנים לא נמצא קשר עקבי בין הפרעות שינה למיגרנה.

מעבר לטריגרים ישנם גורמי סיכון העשויים להחמיר את תדירות ההתקפים. השמנת יתר היא אחד מגורמי הסיכון למיגרנה כרונית אשר מאופיינת במעל 15 ימי כאב ראש בחודש; השמנת יתר שנגרמת מתזונה משנה את שחרור חלבון הקשור לגן של קלציטונין (CGRP= Calcitonin Gene Related Peptide) ומגבירה את הרגישות העצבית בקרומי המוח, ובכך תורמת להתקפי מיגרנה.

לסיכום, גורמים רבים מדווחים כטריגרים למיגרנה. את מרביתם קשה לשנות, ולעיתים קרובות תסמינים מקדימים נחשבים בטעות לטריגרים. קיימות גישות מגוונות מאוד לניהול טריגרים, אך הגישה הבסיסית לניהול מיגרנה נותרה ללא שינוי: שמירה על אורח חיים בריא ומציאת דרכים להתמודד עם טריגרים.