היוש, מה שלומכם? מזכירה לכם שהיום אנחנו פה בשביל המדע.
בפוסט הקודם שלי סיפרתי לכם על אגנודיס, המדענית מיוון העתיקה, שהייתה כנראה אחת הרופאות הראשונות בעולם. ברגע שהכרתי את סיפור חייה המדהים, דרך פרויקט "סודקות את תקרת הזכוכית" (או בקיצור "סודקות"), נדלקתי לגמרי על הקטע הזה של מדעים. מצד שני, עוד לא ממש הבנתי מה זה אומר להיות מדענית. מה זה בדיוק "מדע"? ומה מדענית עושה כל היום בעצם?
הייתה עוד משימה שהשתתפתי בה במסגרת "סודקות" שעזרה לי לקלוט טוב יותר את העניין. זה היה בכיתה ח', לפני שנתיים, אבל בשלב שכבר ממש התמכרתי לפרויקט. בתור מכורה מתלהבת התחברתי לגמרי למשימה החדשה: במסגרת הפרויקט הגיעה לבית הספר יזמת היי טק, והיא ליוותה אותנו בבניית אתר אינטרנט. האתר נכתב על סיפור חייה והשגיה של מדענית שבה בחרנו, ושמה מיכל ליפסון, שהיא פיזיקאית ישראלית שחיה בארצות-הברית. ככה הסתבר לי שבניגוד למצב בתקופתה של אגנודיס, היום כבר יש די הרבה נשים מדעניות – גם בעולם וגם בארץ. חוץ מזה הבנתי שיש הרבה תחומים של מדע שאפשר להתעסק בהם, לא רק רפואה, ושכל תחום הוא עולם ענק בפני עצמו.
פרופ' ליפסון, למשל, עוסקת בפיזיקה. יש תחום מסוים בתוך הפיזיקה שהיא מומחית בו: אופטיקה, שזה חקר האור. האור עשוי מקרניים אלקטרומגנטיות, והקרניים האלה מאפשרות לעיניים שלנו לראות. לכן זה נושא חשוב כל כך, ויש הרבה מה לחקור עליו. לדוגמה, אחד הדברים שפרופ' ליפסון חוקרת הוא "גלימת ההסוואה". זו טכנולוגיה מתוחכמת שמאפשרת להעלים דברים מהעיניים שלנו כשאנחנו מסתכלים עליהם. מגניב בטירוף, לא? עובדה שפרופ' ליפסון קיבלה את "פרס הגאונות" על הפיתוחים שלה בנושא הזה. זה פרס סופר-חשוב שנותנים באמריקה לאנשים יצירתיים שממציאים דברים חכמים במיוחד.
באתר שבנינו כתבנו גם על ההמצאות של פרופ' ליפסון וגם על קורות החיים שלה, כולל הפרס כמובן. עשינו את זה הכי מקצועי, עם מדריכה בשם עינת שעזרה לנו לתכנת ולעצב הכל. אני הייתי יותר בצד של הכתיבה, אבל בסך הכול עשינו את זה ביחד. אני זוכרת איך התווכחנו שעות אם הכותרת תהיה בטורקיז או בצבע אחר. ככה זה כשמתלהבים. אבל ברור שהצבע לא באמת חשוב. מה שחשוב הוא איך הבנתי אז, סופית, מה זה להיות מדענית ושגם נשים יכולות להיות ממציאות ומדעניות דגולות. היום זה מובן לי מאליו, אבל אז זה היה כמו הוכחה בשבילי. וזו לא הייתה ההוכחה היחידה.
בכיתה ט' קיבלנו שדרוג רציני: התחלנו להכיר מדעניות פנים אל פנים. נשים שעובדות בחברת טבע הגיעו אלינו לבית הספר, ולפעמים גם אנחנו הגענו לבקר אותן בעבודה שלהן. זה שינה לגמרי את החשיבה שלי עליהן. פתאום ראיתי שיש נשים שהולכות כל בוקר לעבוד במקצוע שקשור למדע ואחרי זה חוזרות הביתה לחיים שלהן. הבנתי שזה לא רחוק ובלתי מושג. כל מדענית סיפרה לנו מה היא עושה בעבודה ואחרי זה גם ראינו את זה בעצמינו.
אפילו נתנו לנו רשות לצפות מאחורי זגוגית בניסוי שאחת המדעניות ערכה במעבדה.היא רצתה לבדוק את עמידות תרופת דמה מסוימת לחום ולקור, וראינו איך היא מכניסה גלולת דמה למים ואיך הגלולה מתפוררת. וזה לא הדבר היחיד, הרבה דברים מעניינים קרו לנו בחברת טבע.
