19 ינו 2020

מה מרגיש המטופל? הצד הרגשי שפחות מדברים עליו

"אדם שהשיג אי אילו דברים בחייו, פתאום נזקק לעזרה בניגוב העכוז," הפסיכיאטר שמעון בורשטיין על השיקום הרגשי של המטופל ברקע השיקום הפיזי והשיקום שצריכות המשפחה והסביבה לעבור

1 ינו 0001 | זמן קריאה ממוצע: 4 דקות

"ירידה תפקודית, בין אם הדרגתית או פתאומית על רקע אירוע כמו שבץ מוחי, יוצרת התמודדות לא פשוטה עבור המטופל, ולא פחות גם עבור משפחתו והקשרים ביניהם," אומר ד"ר שמעון בורשטיין, מומחה בפסיכיאטריה, לשעבר סגן מנהל בית החולים השיקומי רעות תל אביב וחבר תכנית ענבר (תכנית מצוינות לעתודה ניהולית ברפואה). "מערכת הבריאות רואה את המשפחה וקשייה אבל באופן טבעי משאביה הדלים מוקדשים למטופל. במהלך השיקום תהיה נגיעה למשפחה, אך יותר ככלי עזר עבור המטופל. קשייה של המשפחה לרוב לא יקבלו מענה במהלך השיקום אבל זה לא אומר שהם לא קיימים, או שלא רואים אותם, פשוט אין משאבים לטפל גם בהם."

שלושה מעגלי פגיעה שדורשים התייחסות

"בבית חולים שיקומי, אליו מגיעים אחרי אשפוז אקוטי, הירידה התפקודית מאוד בולטת. השינוי היסודי שמתרחש באדם כתוצאה מהאירוע הוא טריגר להמון דברים שניתן לראות בעין מקצועית," אומר ד"ר בורשטיין. "במידה רבה כמו אדוות מים אחרי שאבן נזרקת, ישנם מעגלים של פגיעה שמשפיעים זה על זה. אם נחלק באופן כללי את המצב, ישנם שלושה שלבים: האירוע, זמן ביניים שמלווה בחששות רבים, והסתגלות למצב החדש. בתוך השלבים האלה מתרחשים תהליכים על רצף הזמן בתוך 3 רבדי פגיעה:

  1. הפגיעה במטופל הכוללת ירידה תפקודית אליה הוא צריך להסתגל
  2. הפגיעה במשפחה, שעד עכשיו היתה בגדר נתמכת ועתה נדרשת לתמוך
  3. הסביבה שיש להסתגל אליה מחדש וגם היא נדרשת להסתגלות

בכל אחד מרבדי הפגיעה יש התמודדות של יותר מאדם אחד והמציאות החדשה הזו נחווית שונה עבור כל אחד וההתמודדות האישית משפיעה על כולם. ניקח לדוגמא הורה ובן/בת, בני 75 ו-50 בהתאמה, שנים הם ניהלו מערכת יחסים רגילה וללא אירועים דרמטיים. אחרי אירוע שלאחריו ההורה יתפקד פחות טוב גופנית וקוגניטיבית, שני הצדדים צריכים להסתגל למצב החדש": ההורה שכבר אינו תומך אלא נתמך והבן/בת, שנדרש לתמוך במקום להיתמך ולדאוג להורה השני, שאגב גם צריך/כה להתרגל. אבל מעבר למוגבלות יש כאן שבר מאוד גדול והוא של כל אחד מהצדדים.

אתם לא לבד. הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם.


לא פשוט להיעזר בפעולות יומיומיות במי שתמכת בו כל חייך  

שטח הראייה המוגבל: נקודת המבט של המטופל

"באופן טבעי בן המשפחה, כעת בתפקיד המטפל, נקרע בין תחושות שונות וסותרות, למשל בין ההבנה שהפגיעה הכי חמורה היא בהורה ובין התחושה שהכל נופל עליו ושעכשיו בנוסף לאבדן התמיכה ובנוסף לשגרת חייו, עליו לפנות זמן גם לטיפול בהורה," מסביר ד"ר בורשטיין. בתוך מערבולת הקשיים הזו לא פעם נעלמת נקודת המבט של המטופל וחשוב מאוד לזכור גם אותה. מעבר לקושי העצום שמציבה המוגבלות החדשה, להבנה שהחיים לא יחזרו למצבם הקודם, יש צורך לעבור תהליך פסיכולוגי לא פשוט מ"תומך" ל"נתמך". אנשים שהשיגו אי אילו דברים בחייהם, פתאום צריכים שינגבו להם את העכוז – זה לא פשוט.

כהורים אנחנו מבלים את כל חיינו לטפח את הילדים, סביב זה סובב מעגל החיים. לכן למטופל, שנזקק לכל כוחותיו להתמודד עם המוגבלות החדשה, יש התמודדות כפולה גם עם הידיעה שהמוגבלות שלו פוגעת בילד שלו - זו משימה מאוד מורכבת. טווח ההתנהגויות שההתמודדות הזו מייצרת הוא רחב: החל מתופעות קשות של סלידה מהקשר מתוך תחושה שאתה גורם מפריע בחיים שלו ועד מוכנות לקבלת העזרה. יש להבין שתחושת המטופל שהוא מהווה נטל באיזשהו אופן, גם אם אינה מעוגנת במציאות, יכולה להוביל מטופל למיאוס עצמי שלרוב יגרור התרחקות וכעס. ילד ששומע מההורה שהוא אינו רוצה לראות אותו יותר, לא יכול שלא להיפגע אנושות.

למעשה עבור ההורה יש כאן מעבר חד מעולם שכולו נתינה טוטאלית למצב, שלא תמיד קל לקבל, לחוויה טוטאלית של קבלה. הצורך לקבל עזרה עבור המטופל הוא לא פעם משבר והוא מתעצם יותר כשהמטפל הוא הילד שלך. הקושי ההסתגלותי הוא עצום ועלול להביא גם במצבים קיצוניים לדיכאון, לניתוק של יחסים אפילו במצבים של קשר מצוין."


במידה רבה צריך להבין שהעתיד לא נבנה יותר על מה שהכרנו במערכת היחסים 

איך ניתן לטפל?

הדרך לטיפול מתחילה בהכרה בהשפעות הדדיות של כל אחד מהמעגלים וההבנה שהרגשות השליליים מתרחבים, בוודאי ככל שהפגיעה חזקה יותר. אירוע של נכות הוא בעל השפעה מתמשכת: מבחינה רגשית הקושי עמוק עבור המשפחה אבל לאירוע יש גם השפעה על הסביבות הרחוקות לאורך זמן.

כדי להתחיל יש צורך במודעות ובהבנה שהטיפול מצריך זמן. בתקופת השיקום במחלקה אין מענים בהיקף מספק, בעומק נכון לכל המשפחה כיון שהמטופל הוא הפוקוס. תקופת האשפוז היא תקופת משבר אבל לא תמיד, או בכל מקום, קיימת נגישות לקבוצות או למטפלים שמתמקדים בנקודות המפגש בין המעגלים השונים, אלא התרכזות במעגל הראשי – המטופל. בעוד בני המשפחה עוברים משבר אישי, לעיתים גם במקום העבודה, במשפחה, בזוגיות - לזה בני המשפחה המטפלים צריכים להיות מודעים ולהתכונן אליו.

בזמן האשפוז המשפחה צריכה לקבל את התמונה האמיתית הרחבה והגלויה ביותר בתוך כל רגע נתון שלא תיווצר תפיסת מציאות שגויה. אחרי השלב האקוטי, כשמתחילים להתכנס, צריך לדבר ולהסביר את המצב החדש על הקשיים שבו ולתת גם למטופל לענות. למשל במצב בו ההורה רואה בעצמו נטל והילד רואה בזה זכות ניכר שיש צורך בתיאום ציפיות. הדרך להתמודד עם השונות והמגוון בצורה זהירה היא לשבת ביחד ולדבר, בהתחלה בנפרד ואחר כך ביחד, קצת כמו טיפול זוגי. תיאום הציפיות מאפשר מניעה של הטיות ודפוסים שליליים חדשים, שבסופו של דבר מזינים את עצמם כמו מעגל אימה.

תחילה של ירידה קוגניטיבית הוא תהליך משברי, בו אדם מאבד מנכסיו האינטלקטואליים וזה שבר שמוביל להמון רגשות שליליים, לעיתים גם לריחוק שבתורו מאפשר לצד השני להתחמק. כשמישהו נמצא בתהליך ואתה נותן את כל כולך יש ציפייה שהדברים ישתפרו, אבל פה לרוב המצב במקסימום יתייצב ולעיתים ידרדר וזה יוצר תסכול. זה עולם חדש שלעולם לא ישחזר במדויק את העולם הישן, בגדר 'מים שנשפכו מהדלי לעולם לא נאספים אליו אותו דבר'. במידה רבה יש להכיר בעובדה שהעתיד לא יתבסס יותר על העבר ויש להתחיל את היחסים מנקודת ייחוס חדשה, גם בקשר הבינאישי," מסכם בורשטיין. 

אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel  ו/או פורסם על ידי  רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים.  המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.

במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו  איתנו קשר

הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם

כתבות נוספות בנושא