30 ינו 2020

להבין את ההורה דרך הפחדים

למרות שלרוב ההורים לא מדברים עליהם, פחדים וחששות מלווים אותם לא פעם והם אלה שיוצרים התנגדויות, ריבים ולעיתים גם התרחקות של ההורה. מה חשוב שבן המשפחה ידע ואיך להתמודד?

1 ינו 0001 | זמן קריאה ממוצע: 4 דקות

הטיפול בהורה המזדקן מערב אהבה, חמלה ורצון טוב, אך כל אלה לא הופכים את הטיפול למורכב פחות. מעבר לקשיים הפיזיים, הרגשיים והכלכליים של בן המשפחה המטפל, נמצאים גם קשייו של ההורה, אלה שמדברים עליהם ואלה שלא. באופן טבעי הקשיים הנראים הם גם אלה שמקבלים תשומת לב, אבל אלה הקשיים הלא מדוברים, שלא עולים מהמון סיבות, שהעדר ההתייחסות אליהם הופך את המצב למורכב אף יותר.

אחד המאפיינים את העלייה בגיל הוא העלייה בחששות ופחדים וההתעסקות בהם. לא פעם הם אינם עולים בקשר בין ההורה לילד המטפל מסיבות רבות והעיקריות שבהן:

  • חוסר רצון להכביד על הבן או הבת המטפלים
  • פחד מלהכיר בפחדים בקול רם
  • מבוכה
  • חוסר יכולת לתמלל את הפחדים
  • חיפוש אחר זמן מתאים שלא מגיע אף פעם

הפחדים האלה נמצאים ברקע ומשפיעים על התקשורת, על התנגדויות שונות שנוצרות בין ההורים לבן המשפחה המטפל ולעיתים גם למצבים של חוסר הבנה, ריבים ואפילו התרחקות. הבנתם יכולה לסייע לבן המשפחה בתפקידו ולאפשר נקודת מבט נוספת ומסייעת בביצוע משימותיו. הדרך הטובה ביותר לאפשר את עליית הנושא היא לשמור על תקשורת פתוחה ומאפשרת אך זה לא תמיד אפשרי. אם כבני משפחה מלווה אתכם התחושה שיש נושאים שיש לדבר עליהם, אבל אינכם רוצים להיות הכתובת לשיחה, או שאתם מרגישים שאתם זקוקים להדרכה בנושא, חשוב לפנות לגורם מטפל, אם זה רופא או איש מקצועי טיפולי, כמו פסיכולוג או גרונטולוג, ולבקש ייעוץ.

אתם לא לבד. הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם.



החשש מאבדן עצמאות מקבל מוחשיות ככל שעולים הגיל והוא מאיים 

 

פחדים וחששות נפוצים בגיל השלישי

כבני משפחה מטפלים חשוב נכיר את סוגי החששות הנפוצים בגיל השלישי, ההכרה בהם יכולה, גם שלא במודע, לסייע בתקשורת.

ריכזנו עבורכם את ארבעת החששות הנפוצים בגיל השלישי ודרכים אפשריות בהן יכול בן המשפחה לסייע:

1. החשש מאבדן עצמאות


אחרי חיים שלמים של חתירה לעצמאות ולמסוגלות לדאוג לעצמי ולמשפחתי, הזיקנה מביאה עמה את החשש מאבדן עצמאות זו, בדגש על אבדן היכולת לבצע פעולות יומיומיות. זו מחשבה מפחידה בעיקר כשהיא הופכת יותר ויותר ריאלית עם ההזדקנות הטבעית של הגוף. אבדן יכולות, פיזיות או קוגניטיביות, גם אם הוא טבעי והדרגתי, הוא מוחשי ומאיים וזה יוצר מעגל מחשבתי מבוסס פחדים שמשתלט גם על ההתנהלות היומיומית ולא פעם פוגע באיכות החיים.

מה בן המשפחה יכול לעשות: הדרך הטובה ביותר הוא לחזק את תחושת המסוגלות של ההורה ולדאוג שהוא יהיה אחראי ככל שביכולתו להיות אחראי. שיחה מעל לראשם על מצבם, או ניהול החיים שלהם עד לפרטים הקטנים, מותיר אותם בתחושה שאין בהם צורך וזה לא מסר חיובי. חשוב לשמור על עצמאותם באופן מירבי ולא להחליט עבורם, אלא אם כן המצב הקוגניטיבי אינו מאפשר. מומלץ לשנות גישה, למשל במקום לומר משפטים כמו: "אל תעלה עם סולם כדי להחליף נורה, אתה עוד תיפול", אפשר לעבור לשיח של עזרה: "אני אשמח להחליף את הנורה אם תרצה." השינוי הזה נראה מינורי, אבל הוא מעצים את העצמאות של ההורה ויכול לסייע בשינוי הגישה גם של ההורה.   

2. הדרדרות בריאותית

השינויים הפיזיים בגוף ככל שכולים בגיל נעשים יותר ויותר מוחשיים. לא פעם הם מביאים את ההורה לחשוב כמה זמן עוד נותר לו להיות מסוגל לעשות את מה שהוא אוהב. החשש מהידרדרות בריאותית, פיזית וקוגניטיבית הולך ביחד עם החשש לעצמאות, זה מוביל גם לחשש מלבקש עזרה ולא פעם זה הופך להיות נבואה שמגשימה את עצמה.


מה בן המשפחה המטפל יכול לעשות:
עיסוק ותחושת עצמאות ומסוגלות הם שם המשחק. ככל שההורה ירגיש בטוח יותר ביכולותיו, כך תשפיע הרגשתו גם על הרגשתו הפיזית ועל מצב רוחו. יותר זמן פנוי משאיר את ההורה בודד ועסוק במחשבות, אבל תעסוקה מסיחה את הדעת.

 


לא קל לנהל שיחות בנושא אבל שמירת ערוצי תקשורת היא הדרך הנכונה 

 

3. חששות מהמוות


ככל שעולים בגיל כך אנחנו חשופים יותר למותם של מכרים, בני משפחה ואהובים. הכאב הכרוך באבדן גדול תמיד, אבל בגיל המבוגר הוא לא מנותק מהמשמעות האישית באשר לקרבתו של המוות. מחשבות כאלה נפוצות מאוד וטבעיות מאוד. מוות הוא לא נושא פשוט ולכן רבים נמנעים מלשוחח עליו. ההתעלמות אינה מסייעת, להפך לא פעם היא מסייעת להתגברות הפחדים וליצירת תגובת שרשרת שמתחילה בניכור, ממשיכה בהסתגרות ועשויה להביא לדרדור ממשי באיכות חייו של המבוגר ואף להשפיע פיזית על מצבו.

מה בן המשפחה יכול לעשות: אין מתכון להתמודדות בן המשפחה, אבל נראה שהדבר הטוב ביותר זה לדבר על הפחדים, לתת להם שם ולמצוא דרכים להתגבר עליהן. אם כבני משפחה מטפלים אתם חשים שזה נושא שאינכם רוצים לעסוק בו, חשוב למצוא מישהו שכן יוכל למלא את הפונקציה הזו, אם מישהו מהסביבה המוכרת להורה ואם איש מקצוע בתשלום.

4. החשש מבדידות


בתקופה של חששות אישיים, אבדן של אהובים וקושי גדול במציאת חברים חדשים, הפחד מבדידות גובר ומביא עמו תחושת בדידות. הסתגרות ותחושת בדידות יכולה לגרום לתחושה של דחייה חברתית, גם אם היא איננה מבוססת. לאורך זמן יש לזה השפעה שלילית לא רק על מצב הרוח, אלא גם היכולות הפיזיות הקוגניטיבית.

מה בן המשפחה יכול לעשות: הדבר הטוב ביותר הוא לסייע בקיומם של קשרים חברתיים, הליכה למרכזי יום או למועדונים, ביקורים של בני משפחה, הזמנה של חברים אל ההורה, חוגים, הרצאות ואפילו בעל חיים. כל אלה מייצרים אינטראקציה ותקשורת ומסיחים את הדעת. אם מצאתם חוד או מועדון חדש צריך לזכור שהפעמים הראשונות עשויות לייצר מבוכה וקושי ויש לאפשר הסתגלות איטית ולסייע בה אם ניתן.

אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel  ו/או פורסם על ידי  רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים.  המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.

במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו  איתנו קשר

הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם

כתבות נוספות בנושא