איך מוודאים כי ההורים שלנו בידיים טובות?
כמובן שרוב רובם של המטפלים עושים את עבודתם במסירות ורגישות. הם דואגים לרווחתם ובריאותם של הורינו הקשישים ומעניקים לנו שקט נפשי. אז זהו, שאין מקום להיכנס לשאננות ותחושת ביטחון מוגזמת, כמו שאין מקום להתייחס בחשדנות למטפל לאחר כל פרסום בתקשורת על פגיעה בגופם ונפשם של קשישים התלויים בהם.
גם אחרי שעשינו כל שביכולתנו לבחור את המטפל הטוב ביותר לאמא או אבא, מוטלת עלינו החובה והאחריות לשים לב לכל שינוי שעשוי לרמוז על הזנחה או התעללות.
שינוי במצב הרוח ובריאותו של המטופל, חבלות, לבוש לא מסודר או מוכתם, חדר אמבטיה שנראה כי לא נעשה בו שימוש יומיומי, שינוי בשפת הגוף של הקשיש בנוכחות המטפל – אלה רק חלק מהסימנים שיש לעקוב אחריהם.
ישנם מקרים, בהם המטופל מפתח תלות מוחלטת במטפל הזר ולכן הוא חושש לדווח לבני המשפחה על יחס לא נאות. החשש העיקרי הוא מפני פיטוריו של המטפל ואז יהפוך הקשיש הסיעודי לנטל על בני משפחתו. בחולים דמנטיים, המצב אף מורכב יותר ולעתיים לא ניתן להבין ולרדת לשורש התלונה בשל חוסר בהירות.
בעת ביקור אצל ההורים חשוב לשבת אתם ביחידות, ללא נוכחות המטפל. לשאול שאלות ספציפיות על מצבו, על מעשיו ביום שחלף, על הטיולים אליהם יצא עם המטפל, מתי הוא התעורר משנתו ומתי יצא ממיטתו. יש לבדוק את תוקף המוצרים במקרר, לעקוב אחר מלאי התרופות ולוודא שהן ניתנות בהתאם להוראות הרופא.
אל תתעלמו מתחושות הבטן. ככל שמתעורר חשש או חשד יש לפעול ללא דיחוי. ניתן לעשות ביקור פתע בבית ההורים ובשעות לא שגריות. ניתן לקחת את הקשיש לביקור אצל רופא ולשתפו בחששות. ניתן לפנות לתאגיד המעסיק את העובד הזר ולשתף אותו בתחושות - וניתן גם להיעזר באמצעי מעקב ובקרה נוספים, כגון מצלמות או מכשירי הקלטה.
שימוש במצלמות יכול להיות יעיל, אך השימוש בהם חייב להיעשות בצורה אחראית מבלי לרמוס את זכויותיו ופרטיותו של המטפל הזר. לא ניתן להתקין מצלמות במקומות פרטיים של המטפל, כמו חדרי שירותים, מקלחת או חדר שינה.
