צעד שלישי: מיפוי העזרה לשני בני הזוג וחלוקת אחריות
צריך להבין אם ניתן להיעזר בבני משפחה על מנת לשמר את השיגרה או בעזרה שעתית בתשלום. מומלץ לנסות לארגן טבלת ביקורים משפחתית הכוללת משימות. כמו כן כדאי לברר אם יש מרכז יום המתאים לצרכים של בן הזוג החולה ואם כן, זה פתרון שיכול להקל מאוד על חיי היום יום ולאפשר איכות חיים וגירויים שאין בבית לבן הזוג שזקוק לעזרה ומהצד השני זמן איכות להורה הבריא.
צעד רביעי: להיות עם היד על הדופק ולהתכונן לשינויים
כאשר כל זמנו וכוחו של בן הזוג הבריא מוקדש רק לטיפול והשגחה והוא מאבד את עצמו בתוך שגרת החיים האינטנסיבית וזה צריך להדליק נורה אדומה. בסופו של דבר השחיקה והעייפות עלולים לגבור ולדרדר לחולי פיזי ונפשי. לכן כדאי לעשות חושבים מחדש, לראות מה משנים/מוסיפים ואולי אפילו לבדוק חלופות לבית.
צעד חמישי: הכנסת מטפל לבית או מעבר למוסד סיעודי?
יש אנשים שמסרבים בכל תוקף להכנסת אדם זר לביתם גם אם זה מצריך מהם לשנות את אורח חייהם הנוכחי. יש שיעדיפו להכניס עובד זר לביתם אך אין באפשרותם לעשות זאת עקב חוסר מקום בבית לאדם נוסף. אז נשאלת שאלת הדיור: האם לערוך שינויים? האם ניתן לעבור לבית אבות / דיור מוגן? התשובות האלה משתנות ונעשות מורכבות יותר בעיקר במצבים בהם בני הזוג אינם מוכנים להיפרד. חשוב להבין שבשל המצב התפקודי השונה שלהם עלולה להיות בעיה במעבר משותף לפתרון דיור.
אני ממליצה לפנות לגורם מקצועי שייתן עזרה בשלבים האלה. עם זאת קיימות היום כל מיני אופציות למצבים כאלו אך הן לא רבות באם רוצים להמשיך לחיות יחד. אמנם במחלקה סיעודית לא אפשרי שיתגורר אדם עצמאי, אך לפעמים ניתן לגור באותו בית מוגן באגפים נפרדים. אם זה לא מתאים, יש לחפש מקום בו יאפשרו לשני בני הזוג לחיות יחד עם סל שירותים שונה או לבחון פתרון אחר בתוך הסביבה המוכרת, אבל פתרון שייתן מענה לשני ההורים יחד ומבלי לגרוע מההורה הבריא.