טיפול בהפרעת קשב – מיתוסים ועובדות

Getty images: RainStar

קיימים לא מעט מיתוסים על טיפול תרופתי ב-ADHD. בואו נעשה סדר בדברים

הפרעת קשב (ADHD) היא הפרעה נוירו-התפתחותית שמתבטאת בחוסר קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות, אחד מהם או או שילוב שלהם. הטיפול התרופתי הרווח הוא שימוש בתרופות מעוררות (סטימולנטים). לפי התיאוריה העיקרית בתחום, הפרעת הקשב מתפתחת בשל תפקוד לקוי של שני מוליכים עצביים וכימיקלים מעוררי פעילות עצבית, בעלי תפקיד בחשיבה ובתשומת לב: דופמין ונוראדרנלין (נוראפינפרין). לכן, תרופות מעוררות (כמו מתילפנידאט ואמפטמינים), אשר מעלות את הרמה של דופמין ונוראדרנלין במוח, יעילות מאוד בטיפול ב-ADHD.

מחקרים מראים כי אבחון מוקדם של ההפרעה וטיפול בה עשויים למנוע את החמרתה. בעזרת טיפול תרופתי מתאים ניתן לשפר את התפקוד הכולל וההתנהלות היומיומית ואף להשפיע על תפקוד עתידי. עם זאת, עדיין קיימים מיתוסים וחסמים שגורמים לאנשים (הורים ובוגרים) להימנע ממנו או להפסיקו בחודשיו הראשונים. אלו העיקריים שבהם:

ADHD אינה הפרעה אמיתית

הפרעת קשב אינה מסכנת חיים אמנם, אך היא בהחלט יכולה להשפיע על איכותם. היא פוגעת בתחומי חיים רבים ובהם התפקוד החברתי, רגשי, לימודי ותעסוקתי, ולרוב נמשכת כל החיים. מקרי הפרעת קשב תוארו בספרי לימוד עוד בשנת 1775, ומאז פורסמו על ההפרעה יותר מ-10,000 מאמרים קליניים ומדעיים. מחקרים מראים גם הבדלים בין אנשים שסובלים מההפרעה לבין כאלו שלא, למשל בהתפתחות המוח בשלבים שונים בחיים.

ילדות פחות סובלות מ-ADHD

שכיחות ADHD בילדות אמנם גבוהה פי שלושה בבנים מאשר בבנות, אך בבגרותם היא נעשית זהה כמעט. הפרעת קשב בקרב ילדות ונשים הוכרה רק בעשורים האחרונים, ומחקרים מדווחים כי הן סובלות מליקויים משמעותיים, לרוב בדומה לבנים וגברים. השוני בשכיחות הפרעת הקשב בילדות נובע בין השאר מכך שלבנות יש יותר תסמיני חוסר קשב והם פחות בולטים, ולכן פחות פונים איתן לאבחון. בנים לעומת זאת יותר מתאפיינים בהיפראקטיביות, שמגבירה את הפנייה לאבחון. בגיל המבוגר הקושי של נשים גובר בשל עלייה במטלות וברמת מורכבותן, ולכן הן פונות יותר לאבחון וטיפול, בדומה לגברים.

התרופות ל-ADHD גורמות לתופעות לוואי

רבים נרתעים מנטילת תרופות להפרעת קשב בשל החשש מתופעות לוואי, פיזיות ונפשיות. אך תרופות אלו ניתנות ברחבי העולם זה שנים רבות ופרופיל הבטיחות שלהן גבוה. כמו תרופות רבות, גם הן עלולות לגרום לתופעות לוואי שמשתנות ממטופל למטופל; לעתים תופעות הלוואי מקשות על המשך הטיפול, אך לרוב הן חולפות עם הזמן והמטופל מצליח להתמודד עמן; למעלה מ-90% מהמטופלים מגיבים היטב לטיפול התרופתי.

אם תופעות הלוואי מפריעות מאוד, ניתן להפחית מינון או להחליף תרופה/ משפחת תרופות. יש לזכור גם שיש תופעות לוואי שמופיעות בתחילת הטיפול ועשויות להיעלם לאחר שהגוף מסתגל אליו. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר הן ירידה בתיאבון ונדודי שינה. לעתים עלולים להופיע כאבי ראש וכאבי בטן, עצבנות ואדישות. בכל מקרה, תחילת טיפול תרופתי וכל שינוי במינון צריכים להיעשות בהוראת רופא מומחה בלבד.

התרופות ל-ADHD ממכרות

כל עוד התרופות ל-ADHD ניטלות בהתאם להתוויה שלהן ולהוראות הרופא, הן לא גורמות לתלות ולא מצריכות גמילה עם הפסקתן. הראיה לכך היא מטופלים שנוטלים אותן רק כמה ימים בשבוע. נטילת תרופות באופן אחראי ומעקב רפואי הולם הכרחיים למניעת שימוש לרעה.

לנוכח נתונים אלה, ומחקרים המעידים על החשיבות הרבה של הגברת המודעות למהותה של ADHD ולטיפול בה, ניתן להבין כי שילוב של הסברה והתאמת טיפול אופטימלי אצל רופא מומחה הוא חיוני לסובלים מהפרעת קשב.


אין באמור לעיל, במידע או בתשובה כדי להוות בדרך כלשהי, ייעוץ רפואי או אחר כלשהו, המלצה או תחליף לטיפול כלשהו או המלצה למוצר או תכשיר כלשהו. אי לכך, יש לקרוא היטב את עלון המידע הנלווה לכל מוצר ולפנות לרופא לצורך קבלת טיפול או ייעוץ רפואי.

שתפו מאמר זה

כתבות נוספות בנושא