מלאכים טובים באמצע הדרך

"מי שהבין שאני חייבת עזרה הוא הבן שלנו, הוא לא נתן לי להתמוטט ויצר עבורי את הקשר עם מי שבזכותה הרמתי שוב את הראש", סיפור אישי

1 ינו 0001 | זמן קריאה ממוצע: 3 דקות

עשרים השנים שהפרידו בין ע', בת ה-58, ובין בעלה מעולם לא באו לידי ביטוי באהבה הגדולה שפרחה ביניהם. עבור שניהם אלו היו נישואים שניים, לשניהם ילדים מנישואים ראשונים, בנם המשותף, אותו מכנה ע' "פרי האהבה", גדל לגבר מוכשר ואיכותי וחייהם היו עשירים בתרבות ובאמנות. אבל עמוק בתוכה קינן החשש שבעלה יהפוך לסיעודי הרבה לפניה. היא לא תארה לעצמה שזה יקרה באותה תקופה ממש בה אמה תהפוך גם היא לסיעודית.



עשרים השניים שהפרידו ביניהם מעולם לא באו לידי ביטוי 

"אמא שלי בת 98, צלולה לחלוטין אבל לא עצמאית. לפני כ-8 שנים עברה להתגורר בבית אבות יחד עם המטפלת הזרה שלה וזה לא היה פשוט, יש לי אח אחד שלא חי בארץ".

 

אלא שלפי ע' זה היה החלק הקל יחסית בסיפור. באותה תקופה ממש חל שינוי בהתנהגות של בעלה. הוא החל להסתגר בעצמו, בהדרגה הפסיק לגלות עניין בסביבה ובסופו של דבר אובחן כחולה באלצהיימר.

 

סדר היום של ע' הפך לדבריה לבלתי אפשרי, במקביל לעבודתה, היה השבוע שלה עמוס בנסיעות לבית האבות בצפון הארץ בו שוהה אמה, בנסיעות לרופאים עם בעלה וחיפוש אחר עזרה.

 

"תמיד סמכתי עליו, הוא ידע לסדר הכל, להתמודד עם בירוקרטיה, כספים וטפסים ותמיד היה משענת יציבה. פתאום מצאתי את עצמי בעולם שאני לא מכירה את החוקים שלו. הקושי היה כל כך גדול שהיו ימים שחיפשתי בכח את הסיבה להמשיך ולחיות. הדבר היחיד שהחזיק אותי שפויה היא העבודה כמעסה שהתעקשתי להמשיך בה".

 

אתם לא לבד. הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם.




למזלי יש לנו בן חכם ורגיש ובעל תושיה 

מי שהבחין במצוקה הגדולה של ע' הוא בנה בן השלושים. "הייתי באפיסת כוחות נפשית, הייתי מוצפת בכעס כלפי בעלי, לא הבנתי את המחלה הזו, לא הבנתי איך זה שפתאום אדם כל כך אוהב ודואג, לא רגיש יותר לסביבה ודואג רק שיהיה לו נעים ונח. למזלי יש לנו בן רגיש, חכם ובעל תושיה".

 

בנה של ע' פנה לעמותת קר-גיברס ישראל. ע' מתארת את שיחת הטלפון עם רחל, מנהלת העמותה, כ"אור עצום בקצה המנהרה האפלה" שבה היתה.

 

בעלה של ע' סרב בכל תוקף לעבור למוסד סיעודי. בעזרת העמותה נמצא מטפל שעבר להתגורר איתם. ע' הצטרפה לקבוצות התמיכה של קר-גיברס ובתמיכתם חזרה להיפגש עם חברות ופנתה לקבל טיפול.

 

"גם זה מתסכל אותי" היא אומרת, "מישהו אחר חולה ואני צריכה להיעזר בכדורים כדי להתמודד, אבל זו הדרך שלי לשמור על עצמי".

 

ע' מספרת שהיא מתמודדת עם סוג של אובדן מתמשך. הקמילה של בעלה קשה ומתסכלת, אם כי לשמחתה הוא מבקש לשחות בבריכה שלוש פעמים בשבוע ולהחליף ספרים בספריה. "לא נעים לי להיות זו שרק מתלוננת, זה לא האופי שלי, אני לא רוצה להיות האדם הזה, אבל המצב הזה כל כך מעמיס שאני חייבת מישהו לחלוק איתו".

 

ע' ובעלה מאד אהבו לארח אנשים, היום היא נמנעת מלהזמין אנשים לביתם. היא נבוכה מההתנהגות של בעלה, אף על פי שמובן לה שזו חלק מהמחלה וחוסכת מעצמה את הצורך להתנצל על תגובותיו הלא צפויות.

 

היא הצטרפה לקבוצת תמיכה נוספת באזור מגוריה, של אנשים שמתמודדים עם מחלה של בן משפחה. "תחילה היו שם מנחות שהנחו את הקבוצה ועזרו מאד. בהדרגה הפכנו לגרעין שתומך אחד בשניה בכל רגע ובכל שעה של היממה והידיעה שאנחנו שם אחד עבור השני מחזקת באופן שרק מי שנמצא במצבי יכול להבין".

 

האשה החזקה הזו בחרה בחיים, היא מכריחה את עצמה לצאת מהבית ולהיפגש מדי פעם עם חברה, לצאת בכל בוקר לעבודה ולחייך: "היום אני פחות כועסת. העזרה שקיבלתי גורמת לי לקבל באופן טוב יותר את המציאות החדשה. אני מרגישה כמו אמא לילד שיש לו הרבה חוגים, אני מסיעה אותו  לבריכה, ולספריה, ומנסה להמשיך בחיי" ותוך כדי יש מלאכים שעוזרים לי לעבור את זה."

אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel  ו/או פורסם על ידי  רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים.  המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.

במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו  איתנו קשר

הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם

כתבות נוספות בנושא