לראות במוות חלק ממעגל החיים

לא משנה עד כמה נתאמץ שהטיפול בהורה יהיה מיטבי, סופו ידוע מראש. אינסטינקטיבית רובנו מדחיקים את ההתמודדות עם המוות לרגע שיגיע, רק שזה לא פועל לטובתנו. ליטל לוין ואורן להק, פסיכולוגים רפואיים, מסבירים את הצדדים החיוביים בהתמודדות עם המוות

1 ינו 0001 | זמן קריאה ממוצע: 3 דקות

בניגוד לתפקידים אחרים בהם נמצא עצמנו בתפקיד המטפל כשעל אף הקשיים הדרך מובילה לגדילה או התקדמות, כאשר מדובר בטיפול בהורה המבוגר הסוף ידוע מראש. כמטפלים אנחנו מתגייסים באופן טבעי למשימות הרבות בלי לחשוב על הסיום הצפוי, כלומר המוות. אלא שבלי לשים לב אנחנו משקיעים המון אנרגיה בניסיון לא לחשוב על זה ולדחות את ההתמודדות, דווקא בתקופה בה אנחנו זקוקים להרבה כוחות כדי לנהל את הטיפול יחד עם שגרת היומיום.

אנחנו תמיד מתייחסים למוות כמשהו אחד וסופי, אבל למעשה לאורך הטיפול יש חוויות קטנות של מוות, אבדן, או פרידה: פרידה מתמיכה הורית, היפוך תפקידים מטפל-מטופל, לעיתים אבדן יכולת פיזית או קוגניטיבית. כל אבדן כזה, והמוות במיוחד, מעלים אצלנו המון רגשות לא פשוטים להתמודדות לא רק בשל הפרידה הסופית המתקרבת, אלא גם בשל תהליך ההזדקנות שלנו והמחשבות שזה מעורר בנו על האופן בו אנחנו רוצים לחיות את החיים ולסיימם.

אתם לא לבד. הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם.



טיפוח המראה הוא חלק בלתי נפרד מהניסיון שלנו לשמר חיות 

הנטייה לא לדבר או לחשוב על המוות משאירה אותו בגדר משהו עלום ואז כשהוא מתקרב הוא יותר מפחיד. אנחנו משקיעים המון אנרגיה, או כוחות, בניסיון לא לחשוב עליו, להדחיק אותו ולא להתמודד. זה נובע מהתפיסה המקובלת שהמוות הוא ההפך מהחיים, אבל אם נראה במוות חלק ממחזור החיים, כמו פרח נובל או יום שעובר, הסופיות שלו תחוש פחות מאיימת.

אם ניקח את זה לתפקיד בן משפחה מטפל אנחנו מפספסים בכך שני דברים עיקריים:

  1. אנחנו מבזבזים המון כוחות, בתקופה שאין לנו יותר מדי כוחות לבזבז, על ניסיונות להימנע ממשהו שיקרה ואין ביכולתנו למנוע בעוד שאנחנו צריכים את הכוחות האלה כדי להמשיך לנהל טיפול מיטבי. אם נפסיק להשקיע אנרגיה בהדחקה שאינה מסייעת, תתפנה לנו אנרגיה למשימות וההתמודדויות שלפנינו.

  2. אם נתייחס למוות על כל מה שהוא מעורר, נכיר בו וברגשות שלנו יהיה לנו קל יותר להתמודד עמו. ההכרה שהמוות נוכח מאפשרת לנו להתאים את עצמנו, את הקשר ואת אופי הפרידה, ולאפשר לעצמנו להיות מתואמים עם התפקיד שלנו והאופן בו אנחנו רואים את עצמנו, מה שלא ניתן לעשות באמצעות הדחקה.



ההתמודדות עם המוות יכולה ליצור אצלנו שינוי שיקרב אותנו לאופן בו אנחנו רוצים לחיות את חיינו 

המוכנות לחשוב על המוות מפנה אותנו להתמודד, לחקור פנימה ולהבין מה בסופיות שלו מעסיק אותנו - אם זה קשרים שלא מיצינו, קריירה לא ממומשת, הגשמה עצמית. כך אנחנו יכולים להתכוון לעבר מה שאנחנו רוצים לעצמנו בהתאם לערכים שלנו. באופן פרדוקסלי המחשבה על המוות היא כמו שעון מעורר לחיים, שעון שמכוון אותנו לדרך בה אנחנו רוצים לחיות את החיים, או למלא את תפקיד בן המשפחה המטפל. בעוד שהמוות הוא נקודת אל-חזור, עד אליו ניתן לשנות. עבור מטפלים בבן משפחה ההתמודדות עם המוות תחדד את האופן בו אנו רוצים ומוכנים למלא את התפקיד. החידוד הזה עשוי להיטיב עם אופן הטיפול שלנו, הקשר עם ההורה וההתמודדות העצמית שלנו.

ההימנעות מהתמודדות עם המוות מייצרת הפתעה בחוויה הרגשית. הפתעה שהיא לעיתים טראומתית ומונעת מאיתנו להתכונן. הקרבה למוות היא גם הזדמנות להסתכל על הדברים בצורה מורכבת יותר, למשל מוות אינו רק עצב, הוא מעלה עוד מגוון רגשות וביניהם גם תחושות חיוביות כמו: הקלה, השלמה, שמחה ואפילו הומור. כל אלה מרחיבים את הפרספקטיבה והופכים את המוות ממשהו עלום, עצוב ונורא שאי אפשר להתמודד איתו, לחלק מהחיים. קצת כמו ההרגשה הטובה שעשינו הכל בפרויקט מסוים, לא משנה אם הצליח או נכשל. הרי ברור לכולנו מה הסוף ולכן חשובה הדרך. המטרה היא לעבור את הדרך באופן שמתאים לנו ולערכים שלנו, הדברים שיאפשרו לנו למצוא את החיוך גם אחרי.

אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel  ו/או פורסם על ידי  רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, אין לראות בתוכן זה כל המלצה שהיא לפנייה ישירה למומחה כזה או אחר ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים.  המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.

במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו איתנו קשר

הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם

כתבות נוספות בנושא