איך מתמודדים עם בן משפחה מטופל שלא מעריך את מאמצנו?

תסכול הוא לא פעם אחד מהתחושות הקשות שבן משפחה מטפל עשוי לחוות. הפסיכולוג הקליני ערן כ"ץ מציע לא להדחיק אותו ומציע דרכים כיצד לאפשר לו לצאת בצורה נכונה ומיטיבה לבן המשפחה המטפל ולכולם

אתם עובדים קשה. יש לכם קריירה לנהל וילדים לדאוג להם ועכשיו אתם גם דואגים לבן משפחה חולה ומטפלים בו. בין אם זו אמא או אבא, בן או בת זוג, החיים שלכם נשאבים לטובת הטיפול. אתם מקדישים לכך זמן, כסף ומשאבים רגשיים, ומהר מאד אתם מרגישים תסכול הולך וגובר. למה זה קורה? בעבודתי יוצא לי לראות לא פעם את אחד הדברים הכי מתסכלים שקורים לנו כשאנחנו מטפלים בבני משפחה חולים: היעדר ההכרה מצדם.

חשבו על זה רגע: במהלך ילדותנו – וגם לאחריה – אנחנו מחפשים ומבקשים את ההכרה של ההורים בנו. הצורך בהכרה הוא צורך בסיסי בחוויה האנושית, ודרך המבט המוקיר והמעריך של הורינו אנחנו מפתחים את תחושת הערך העצמי שלנו.

כאנשים בוגרים אנחנו מוצאים דרכים חדשות לקבל הכרה דרך קשרים משמעותיים שונים בחיינו:  מבני הזוג, במסגרת העבודה, ואפילו מהילדים. אך כשאנחנו נאלצים לטפל בהורים, היעדר ההכרה במאמצים שלנו עשוי לגרום לתסכול גדול ורגשות קשים של עצב וכעס.

מדוע להורים קשה כל כך להראות הכרה?

לקושי של ההורים לתת לנו הכרה והערכה על הטיפול שלנו בהם יכולות להיות מספר סיבות. לעיתים הסיבה היא ירידה בתפקוד הקוגניטיבי של בן המשפחה המטופל. במצבים של דמנציה ההורה עשוי להיות מנותק ממצבו ולא להבין את הסיטואציה (למשל, לחשוב שמי שמטפל בו הוא לא אתם אלא אחד האחים שלכם). אתם אולי מכירים את המצבים שבהם בן המשפחה המטופל לפתע מגיב בכעס כלפיכם, מעליב אתכם או מתנהג בנוקשות שאתם לא מבינים מאיפה היא מגיעה.

 

אתם לא לבד. הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם. 



למרות המאמץ תגובת ההורה עשויה להיות מעליבה

 

לעתים ההורים שלנו צלולים לחלוטין ועדיין לא מסוגלים להכיר במה שאנחנו עושים עבורם. הרבה פעמים הגאווה שלהם משחקת כאן תפקיד. זכרו שעד עכשיו הליהוק היה הפוך – הם היו הבוגרים שטיפלו בכם ועכשיו התהפכו היוצרות. עכשיו הם זקוקים לכם. המצב מסתבך כשאתם צריכים לקבל החלטות עבורם ויש לא מעט אנשים שמתקשים לקבל את זה. אם המשמעות של הכרה והוקרה היא הודאה בחולשה ובהיפוך התפקידים – זה יכול להיות מאד קשה להגיע לשם.

יש מה לעשות

אין סיבה לוותר על הצורך שלנו. לכן קודם כל, תנשמו, והזכירו לעצמכם שזה לא אישי. וגם אם יש ביניכם לבין ההורים משקעים ישנים של חוסר הכרה ותמיכה, זכרו שהמצב עכשיו חדש עבורכם וגם עבורם. הקושי שלהם להכיר בעזרה שלכם ולהודות לכם עשוי לנבוע גם מהקושי להודות בחולשה ולהכיר במצבם.

בעוד שזה יהיה מאד נחמד לקבל את ההכרה הזו מהם, לעיתים מוטב לא לחפש אותה דווקא שם. זה הזמן לשוחח עם אנשים אחרים ולשתף אותם במה שעובר עליכם. אין סיבה שלא תקבלו תמיכה והכרה מבני הזוג שלכם או מחברים (בעיקר כאלו שעוברים דברים דומים). והעצה הכי טובה היא לפנות לקבוצות של אנשים שנמצאים באותה סירה. בין אם בקבוצות תמיכה ברשת או בעולם האמיתי, דרך המפגש והשיתוף של אנשים שנמצאים במצב דומה, תוכלו גם להפיג את תחושת הבדידות, ודרך שיחות עם אנשים שמבינים מקרוב מה עובר עליכם תוכלו לקבל הכרה אמיתית למה שעובר עליכם.

אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel  ו/או פורסם על ידי  רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, אין לראות בתוכן זה כל המלצה שהיא לפנייה ישירה למומחה כזה או אחר ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים.  המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.

במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו איתנו קשר

הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם

כתבות נוספות בנושא