מטפלת טובה דיה

תפקיד המטפל בבן משפחה מאופיין ברצון לעשות את התפקיד בצורה מושלמת אלא שזה כמעט בלתי אפשרי בוודאי לאורך זמן וגובה מחיר לא מידתי- ליטל לוין ואורן להק מציעים מודל חדש וטוב דיו

1 ינו 0001 | זמן קריאה ממוצע: 4 דקות

אחת התחושות הכי חזקות שעולות אצל בן משפחה מטפל היא "שלא עושים מספיק", התהייה "האם ניתן לעשות עוד" חוזרת על עצמה שוב ושוב. תפקיד בת, או בן המשפחה המטפל (מכאן נכתוב בגוף שלישי נקבה בשל נוחות בלבד אבל ההתייחסות היא לכל המינים), רווי משימות, דורשני וקשה ונוסף על כך מייצר המון תסכול ואשמה מתוך התחושה שפשוט שום דבר לא מספיק. התחושות והרגשות הללו מפעילים את בת המשפחה המטפלת להתנהג באופן כזה שלרוב מתבטא בוויתור על עוד חלקים מהחיים כדי לעשות יותר. זה יכול להגיע למצבים קיצוניים בהם אנשים עוצרים את החיים שלהם, לעיתים עד לרמה של פגיעה מהותית בחייהם, רק כדי לבצע את תפקיד המטפל על הצד הטוב ביותר, כפי שהם רואים אותו.

 

אתם לא לבד. הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם.

 

מה בין הורות לטיפול בבן משפחה?

 

לתחושות השליליות שדוחפות מטפלים בבני משפחה להתמסר לטיפול ביקיריהם באופן טוטאלי עד ביטול צרכים או רצונות אישיים יש דמיון להתנהלות אימהית (או אבהית כמובן). הרופא והפסיכואנליטיקאי האנגלי, דונלד ויניקוט, טבע את המונח "אם טובה דיה". האם הטובה דיה היא האם הנענית לצורכי התינוק במרבית המקרים, אך באופן טבעי, "נכשלת" לעיתים בסיפוקם, "כישלון" אשר עוזר לילד ללמוד לדחות סיפוקים ולווסת את רגשותיו.

בדמיון בהתנהלות בין תפקיד האם לתפקיד המטפלת בבן משפחה וברגשות הדומיננטיים הבחין ישי מנור, פסיכולוג רפואי, מתוך הניסיון בעבודה עם בנות משפחה מטפלות. אם נתמצת את מה שרלוונטי לתפקיד המטפלת הרי שויניקוט מתייחס להשלכות השליליות של ביטול הצרכים האישיים של האם  וטוען שאם דווקא צריכה להכיר בצרכיה כדי להיות אמא טובה יותר. אצל אימהות ניתן להבחין בהתעסקות בשאלה "כמה אני טובה"/ "כמה אני נכשלת" וכך גם אצל בני משפחה מטפלים. זה מוביל לא פעם ליצירת מנגנון של פיצוי יתר ולוויתור על צרכיהן מה שיוצר מעגל קסמים שלילי.

אין חפיפה מוחלטת בין שני התפקידים, אך ישנו דימיון ברמת המנגנונים שמפעילים את הנושאים בתפקידים, האשמה שעשויה להתעורר והפיצוי בביטול עצמי על מנת שלא לחוש אותה.  ההבדל העיקרי בין הטיפול בהורה ובין גידול ילד, אשר מקשה עוד יותר, מקורו בעובדה שהילד גדל ומתפתח וניתן להרגיש לאן מתועלת כל ההשקעה וכיצד היא תורמת. כמטפלים בהורה התמורה פחות מורגשת ואפילו להפך – לא משנה כמה נשקיע המצב רק מדרדר, אין התפתחות של עצמאות אלא של תלות, והכיוון הוא פחות של צמיחה אלא יותר של שימור הקיים כמה שניתן.

 

חלוקת אחריות בטיפול בבן משפחה

להיות מטפלת טובה דיה לבן המשפחה משמעותו לא לעשות את כל המטלות אלא לדעת לחלק אחריות

 

המפתח טמון בהבנה שבלי התייחסות לצרכים ולרצונות הפרטיים כאדם בנוסף לתפקיד של מטפל בבן משפחה, אנחנו לא רק פוגעים בעצמנו, אלא יוצרים מעגל שלילי שמשפיע גם על יקירנו וגם על הטיפול עצמו.  זה בלתי אפשרי להיות מטפלת מושלמת, בוודאי לא לאורך זמן רב. מילוי התפקיד בצורה טובה ותוך מציאת איזון בין הטיפול לחיים הפרטיים של המטפל יוצרת מעגל חיובי, בו הטיפול מיטבי, והמטפלת בבן המשפחה שומרת על חייה, על הגבולות שלה, על עצמה, אולי עם פחות רגשות אשמה.  

 

3 הנקודות שחשוב לזכור לאורך כל הטיפול בבן המשפחה

 

  1. להקשיב לעצמי כחלק ממציאת האיזון- מציאת איזון היא דבר מורכב בעיקר במציאות בה השגרה משתנה תדיר. אבל הדרך למציאת איזון עוברת בהכרה שהצרכים שלי כמטפל לא פחות חשובים ממילוי צרכי ההורה. אנשים נוטים לוותר על המון דברים ואפילו לעצור את החיים מתוך מחשבה לא מודעת שאולי הוויתור ייטיב עם ההורה, או בן המשפחה, או מתוך ניסיון להקל על תחושות כמו אשמה ותסכול.

    זו הסיבה שמודעות היא הדרך להקשבה, ההבנה שצרכי המטפל חשובים היא חלק בלתי נפרד מהיכולת להעניק טיפול מיטבי. בתוך מלאי תשומת הלב המוגבל, חלק מתשומת הלב חייב, גם אם בהתחלה באופן מכני, להיות מופנה למטפל עצמו. חשוב לזכור שההכרה בעובדה שהמטפל אינו רק פונקציה שממלאת צרכים של אחר, אלא גם אדם בעל צרכים ורצונות היא חיונית. לכן, זמן חופשי אינו פריבילגיה אלא חובה וזכות שיש להכניס ללו"ז. זו הבנה שיכולה לשנות חיים והיא משחררת מהמחשבה של לוותר על עצמי וממעגל האימה של רגשות שליליים שנערם בתוך המטפל שמבטל את עצמו.

    חשיבות הצבת גבולות בטיפול בבן משפחה
    היכולת להבין את הגבולות שלנו תאפשר גם לאחרים לקחת חלק בטיפול 

  2. חשיבות הצבת גבולות- מודעות לפוטנציאל הנזק של ביטול העצמי מחייב שרטוט גבולות. כלומר, איפה עובר הגבול בין להיות מטפלת טובה דיה ובין הקרבת חיי המטפלת בצורה שאינה מטיבה איתה, עם הטיפול ובסופו של דבר גם עם ההורה. זה אנושי לחלוטין לא להכיל את כל הדרישות של ההורה, למרות היכולת של ההורה לעיתים להשתולל, לדרוש ולייצר אצלנו המון רגשות אשם, כמו גם חמלה גדולה ורצון אמתי לעזור ככל יכולתנו. קביעת הגבולות (הפנימיים והחיצוניים) מאפשרת תפקוד בתוך גבולות היכולת וגם לבזר את האחריות ולשתף יותר אנשים בתהליך הטיפול. הבנת הגבולות מאפשרת להבין שאין "מטפלת מושלמת", יש מטפלת טובה וזו המטפלת שעושה כמיטב יכולתה, מתוך הכרת הגבולות והמגבלות שלה.

  3. להיכשל לא עושה אותנו פחות טובות- כמו כל דבר בחיים, גם בתפקיד בת המשפחה המטפלת לעיתים צפויים לנו כישלונות. חשוב לזכור שמותר להיכשל וזה לא הופך אותנו לטובים פחות. הכישלונות הם נקודה שבני משפחה רבים מטפלים עוסקים בה ותחושת כישלון היא שגורמת לייסורי מצפון. לדוגמא אם מבקרים את ההורה פעמיים בשבוע, ניתן להתייחס לזה כאל "רק פעמיים בשבוע" וניתן גם לאמץ גישה אחרת שאומרת "בפעמיים שאני באה בשבוע אני נותנת את כולי" – הפעולה נשארת אותה פעולה, אבל ההתייחסות שונה לחלוטין. צריך להבין שלא ניתן להצליח בכל המשימות וזה בסדר, אבל לנסות לראות את מהות הדברים וגם להכיר במגבלות שלי כמטפלת, למשל: "אולי בחרתי להעביר את אמא לדיור מוגן אבל זה מאפשר לי להגיע מספר פעמים בשבוע לביקור שבו אני יכולה להקדיש את כל תשומת הלב שלי לשיחה וזמן איכות איתה". 

 

רוצים להכיר את המומחים שלנו? פה תוכלו לקרוא עליהם יותר

 

 

אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel  ו/או פורסם על ידי  רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, אין לראות בתוכן זה כל המלצה שהיא לפנייה ישירה למומחה כזה או אחר ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים.  המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.

במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו איתנו קשר

הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם

כתבות נוספות בנושא