מה שבני משפחה מטפלים לא מספרים

לא פעם חשים בני משפחה מטפלים שאין לגיטימציה לקושי שלהם ולכן ידחיקו את הרגשות השליליים יחשפו עצמם להתמודדות הרבה יותר מורכבת, מיכל גולדברג, יועצת ארגונית ויועצת לבני משפחה מטפלים, עם רעיונות להתמודד עם המורכבות

זמן קריאה ממוצע: 4 דקות

תפקיד בן המשפחה המטפל מעורר לא פעם מצבים מורכבים המעוררים קושי אצלנו, בני המשפחה המטפלים. אם זה התסכול בהתמודדות עם בן זוג או ההורה המתמודדים עם דמנציה, אם הביורוקרטיה הקטנה שאנחנו מוצאים עצמנו בתוכה, כעסים של יקירנו שיוצאים עלינו, ריבוי המשימות, העומס, רגשות מהעבר שעולים – לא חסרות סיבות להתמודדויות רגשיות על בסיס יומיומי כמעט. הקושי הזה מקשה על בן המשפחה המטפל, אך לרוב בני משפחה מטפלים לא ירשו לעצמם לבטא את הקושי.

אני שומעת את הבעיות במפגשים עם בני משפחה מטפלים: זו הבת שמטפלת באמה הדמנטית ולא תספר על הבכי שיצא ממנה אחרי שהחזירה את אמה הביתה ועמדה בכל המבטים שהופנו אליהן ברחוב; זה הבן שמטפל בהוריו ונאלץ לחזור לעיר ילדותו השנואה פעם אחר פעם ולהתמודד עם הרגשות שהעיר מעוררת בו; זו בת הזוג המותשת אחרי שנאבקה לקבל הפניה לטיפול של בן זוגה; זו המשפחה שמתפרקת בשל העומס שיוצר התפקיד, או החברויות שמתנתקות ובעידן הנוכחי גם הקשיים שמביא עמו נגיף הקורונה והניתוק הכפוי מההורים. הסיבות לקושי רבות, אלא שההתמודדות באמצעות הדחקה, שתיקה והתעלמות רק מגבירות את השחיקה שממילא קיימת. 

אתם לא לבד. הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם.



תחושת הבדידות יכולה במקרי קיצון להביא לדיכאון 

למה הם לא מספרים?


יש המון סיבות לשתיקה של בני המשפחה המטפלים למרות הקשיים, הן משתנות בהתאם לאדם ולנסיבות:

  • תחושה שאין מקום למחשבות שליליות, או רגשות שליליים
  • שהרגשות השליליים הם הפניית עורף להורים שהיו שם בשבילנו כל הזמן
  • תחושה שלא נעים לספר
  • תחושה שאף אחד לא יבין
  • כי חינכו אותנו לא להתלונן
  • כי הקושי האישי מתגמד מול בעיות ההורים
  • הרצון למלא את התפקיד על הצד הטוב ביותר
  • תחושת "לבד", שאין עם מי לדבר
  • קושי בתיאור הרגשות

לווי ותמיכה בהורינו או בבן/בת זוג בזקנתם, כאשר בריאותם הפיזית, ולעיתים גם הנפשית, אינה תקינים, מביאים עימם שלל רגשות. חלקם חיוביים ומקדמים, אך אלה הרגשות השליליים והקשים שדורשים הכרה והתמודדות.

מדוע זה כל כך קשה?


מהות תפקיד המטפל בבן משפחה מחייבת שילוב של משימתיות, שמטבעה היא רציונלית, ומצד שני אמפתיה ותשומת לב שמקורם ברגש. המעבר בין המצבים, שהוא מאוד דינאמי, עלול לייצר עבורנו קושי טבעי. 

גם השינוי במראה של יקירנו עשוי להקשות, התמודדות עם מצבים אינטימיים שנובעים כתוצאה מהמוגבלות או הירידה בכושר הגופני או הפיזי, גם הם יכולים להקשות ולא פעם עליהם קשה לדבר במיוחד. רגשות כמו: כעס, תסכול, עצב, רחמים, חוסר אונים, תוקפנות, הצפה, אכזבה מעצמי, אכזבה מההורים, או מבני משפחה אחרים, אבל על אבדן העבר, התנגדות למצב הנוכחי, בושה, אשמה, עייפות, האשמה ואפילו גועל וזעם - הם רק חלק משלל הרגשות שפוקדים אותנו.

מקור הרגשות מובן – כבני משפחה מטפלים אנו נמצאים במצב לא פשוט, חווים משבר וצורך להסתגל, לעיתים בקצב מהיר וללא יכולת וזמן לעבד רגשות. לעיתים הרגשות נובעים משחיקה לאחר שנות לווי רבות. הבעיה היא שהעדר ההתייחסות אליהם, ביטולם או הדחקתם מביאים לתוצאות הפוכות משום שהרגשות האלה לא נעלמים ואנחנו משקיעים המון אנרגיה כדי למנוע מהם לצוף.


לא פעם בני משפחה מטפלים מרגישים שהם לגמרי לבד בתפקיד וזה מגביר את הקושי והשחיקה 

איך להתמודד עם הרגשות ולסייע לעצמי?


לכן ההתמודדות עם הרגשות האלה ומציאת הדרך לתת להם מקום ולאוור אותם היא חשובה לא רק עבור בן המשפחה המטפל, אלא גם עבור המטופל והסביבה, ובוודאי הקרובה, בכלל.

אספתי מספר עצות שבכוחן לסייע בהתמודדות:

לא להכחיש, או להדחיק, את הרגשות השליליים: להבין שחשוב מאוד לזהותם, להכיר בהם ולהתמודד עימם כי הם לא ייעלמו, אלא רק יתעצמו והם אינם חיוביים לבן המשפחה המטפל ומכאן שגם אינם לטובת המטופל והטיפול.

ברגשות אין "נכון" ו"לא נכון": עובדתית הרגשות האלה קיימים, בין אם נרצה ובין אם לא ויותר מזה הם מאוד אנושיים וטבעיים במצב. לכן חשוב לפרוק אותם, אם אצל קרוב משפחה חבר או איש מקצוע וללא שיפוטיות. התמלול של הקושי הוא חשוב.

לתת לגיטימציה לעצמי ולרגשותיי: חשוב להכיר בקושי בלי בושה ובלי האשמה אישית. אנחנו מוצאים בעצמנו חמלה לאחרים וחשוב שנקצה קצת גם לעצמנו. לכן כדאי לגלות הבנה וחמלה, לסלוח לעצמנו ולפעמים אפילו לוותר קצת לעצמנו. בתוך זה צריך גם לנסות ולהזכיר לעצמנו את התחושות החיוביות והדברים הטובים – זה מסייע לאזן.

לא להתנגד למציאות, להשלים עמה: מעבר ליכולת לפרוק את הרגשות השליליים, חשוב גם להבין את מקורם ולחפש את הפתרונות המעשיים שייקלו עלינו, במידה וניתן. למשל אם זיהינו שאין לנו זמן לעצמנו, למצוא אדם שיחליף אותנו ויאפשר לנו הפוגה.

לזכור שאנחנו אנושיים: אף אחד מאתנו הוא לא על-אנושי ואין אפשרות להיות תמיד מושלמים. כבני משפחה מטפלים חשוב לעשות כמיטב יכולתנו וגם להכיר במגבלות.

לדעת להיתמך: להצטרף  לקבוצת-תמיכה, גם וירטואלית, שבה אנשים הנמצאים במצבנו, לשתף, לקבל ולתת סיוע ותמיכה מניסיון עמיתים וממנחה מקצועי/ת. פנייה למוקד ייעוץ של עמותות העוסקות בסיוע לבני משפחה מטפלים יכולה גם לסייע בהקשבה וגם במציאת פתרונות מעשיים.

אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel  ו/או פורסם על ידי  רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, אין לראות בתוכן זה כל המלצה שהיא לפנייה ישירה למומחה כזה או אחר ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים.  המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.

במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו איתנו קשר

הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם

כתבות נוספות בנושא