לעתים ההורים שלנו צלולים לחלוטין ועדיין לא מסוגלים להכיר במה שאנחנו עושים עבורם. הרבה פעמים הגאווה שלהם משחקת כאן תפקיד. זכרו שעד עכשיו הליהוק היה הפוך – הם היו הבוגרים שטיפלו בכם ועכשיו התהפכו היוצרות. עכשיו הם זקוקים לכם. המצב מסתבך כשאתם צריכים לקבל החלטות עבורם ויש לא מעט אנשים שמתקשים לקבל את זה. אם המשמעות של הכרה והוקרה היא הודאה בחולשה ובהיפוך התפקידים – זה יכול להיות מאד קשה להגיע לשם.
יש מה לעשות
אין סיבה לוותר על הצורך שלנו. לכן קודם כל, תנשמו, והזכירו לעצמכם שזה לא אישי. וגם אם יש ביניכם לבין ההורים משקעים ישנים של חוסר הכרה ותמיכה, זכרו שהמצב עכשיו חדש עבורכם וגם עבורם. הקושי שלהם להכיר בעזרה שלכם ולהודות לכם עשוי לנבוע גם מהקושי להודות בחולשה ולהכיר במצבם.
בעוד שזה יהיה מאד נחמד לקבל את ההכרה הזו מהם, לעיתים מוטב לא לחפש אותה דווקא שם. זה הזמן לשוחח עם אנשים אחרים ולשתף אותם במה שעובר עליכם. אין סיבה שלא תקבלו תמיכה והכרה מבני הזוג שלכם או מחברים (בעיקר כאלו שעוברים דברים דומים). והעצה הכי טובה היא לפנות לקבוצות של אנשים שנמצאים באותה סירה. בין אם בקבוצות תמיכה ברשת או בעולם האמיתי, דרך המפגש והשיתוף של אנשים שנמצאים במצב דומה, תוכלו גם להפיג את תחושת הבדידות, ודרך שיחות עם אנשים שמבינים מקרוב מה עובר עליכם תוכלו לקבל הכרה אמיתית למה שעובר עליכם.
