מטפלת טובה דיה
מאת: ליטל לוין ואורן להק
המפתח טמון בהבנה שבלי התייחסות לצרכים ולרצונות הפרטיים כאדם בנוסף לתפקיד של מטפל בבן משפחה, אנחנו לא רק פוגעים בעצמנו, אלא יוצרים מעגל שלילי שמשפיע גם על יקירנו וגם על הטיפול עצמו. זה בלתי אפשרי להיות מטפלת מושלמת, בוודאי לא לאורך זמן רב. מילוי התפקיד בצורה טובה ותוך מציאת איזון בין הטיפול לחיים הפרטיים של המטפל יוצרת מעגל חיובי, בו הטיפול מיטבי, והמטפלת בבן המשפחה שומרת על חייה, על הגבולות שלה, על עצמה, אולי עם פחות רגשות אשמה.
3 הנקודות שחשוב לזכור לאורך כל הטיפול בבן המשפחה
1. להקשיב לעצמי כחלק ממציאת האיזון- מציאת איזון היא דבר מורכב בעיקר במציאות בה השגרה משתנה תדיר. אבל הדרך למציאת איזון עוברת בהכרה שהצרכים שלי כמטפל לא פחות חשובים ממילוי צרכי ההורה. אנשים נוטים לוותר על המון דברים ואפילו לעצור את החיים מתוך מחשבה לא מודעת שאולי הוויתור ייטיב עם ההורה, או בן המשפחה, או מתוך ניסיון להקל על תחושות כמו אשמה ותסכול.
זו הסיבה שמודעות היא הדרך להקשבה, ההבנה שצרכי המטפל חשובים היא חלק בלתי נפרד מהיכולת להעניק טיפול מיטבי. בתוך מלאי תשומת הלב המוגבל, חלק מתשומת הלב חייב, גם אם בהתחלה באופן מכני, להיות מופנה למטפל עצמו. חשוב לזכור שההכרה בעובדה שהמטפל אינו רק פונקציה שממלאת צרכים של אחר, אלא גם אדם בעל צרכים ורצונות היא חיונית. לכן, זמן חופשי אינו פריבילגיה אלא חובה וזכות שיש להכניס ללו"ז. זו הבנה שיכולה לשנות חיים והיא משחררת מהמחשבה של לוותר על עצמי וממעגל האימה של רגשות שליליים שנערם בתוך המטפל שמבטל את עצמו.
2.חשיבות הצבת גבולות- מודעות לפוטנציאל הנזק של ביטול העצמי מחייב שרטוט גבולות. כלומר, איפה עובר הגבול בין להיות מטפלת טובה דיה ובין הקרבת חיי המטפלת בצורה שאינה מטיבה איתה, עם הטיפול ובסופו של דבר גם עם ההורה. זה אנושי לחלוטין לא להכיל את כל הדרישות של ההורה, למרות היכולת של ההורה לעיתים להשתולל, לדרוש ולייצר אצלנו המון רגשות אשם, כמו גם חמלה גדולה ורצון אמתי לעזור ככל יכולתנו. קביעת הגבולות (הפנימיים והחיצוניים) מאפשרת תפקוד בתוך גבולות היכולת וגם לבזר את האחריות ולשתף יותר אנשים בתהליך הטיפול. הבנת הגבולות מאפשרת להבין שאין "מטפלת מושלמת", יש מטפלת טובה וזו המטפלת שעושה כמיטב יכולתה, מתוך הכרת הגבולות והמגבלות שלה.
3.להיכשל לא עושה אותנו פחות טובות- כמו כל דבר בחיים, גם בתפקיד בת המשפחה המטפלת לעיתים צפויים לנו כישלונות. חשוב לזכור שמותר להיכשל וזה לא הופך אותנו לטובים פחות. הכישלונות הם נקודה שבני משפחה רבים מטפלים עוסקים בה ותחושת כישלון היא שגורמת לייסורי מצפון. לדוגמא אם מבקרים את ההורה פעמיים בשבוע, ניתן להתייחס לזה כאל "רק פעמיים בשבוע" וניתן גם לאמץ גישה אחרת שאומרת "בפעמיים שאני באה בשבוע אני נותנת את כולי" – הפעולה נשארת אותה פעולה, אבל ההתייחסות שונה לחלוטין. צריך להבין שלא ניתן להצליח בכל המשימות וזה בסדר, אבל לנסות לראות את מהות הדברים וגם להכיר במגבלות שלי כמטפלת, למשל: "אולי בחרתי להעביר את אמא לדיור מוגן אבל זה מאפשר לי להגיע מספר פעמים בשבוע לביקור שבו אני יכולה להקדיש את כל תשומת הלב שלי לשיחה וזמן איכות איתה".
רוצים להכיר את המומחים שלנו? פה תוכלו לקרוא עליהם יותראתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel ו/או פורסם על ידי רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים. המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.
במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו איתנו קשר
